מערך תמיכה חדש להומואים ולסביות בגיל השלישי

אם נשפוט לפי מצעדי הגאווה השנתיים, נתרשם שחברי קהילת הלהט"ב כולם צעירים וצעירות, יפים וחטובים, מלאי אנרגיות ושמחת חיים מתפרצת. המציאות, כמובן, מורכבת יותר. תהליך ההזדקנות, שלא פוסח על אף אחד, מציב לעתים בפני חברי הקהילה אתגרים מיוחדים. הבולט שבהם, הוא הבדידות.

במסגרת "מעבר לקשת", פרויקט חדש שמוביל איתי פנקס, חבר מועצת עיריית תל אביב מטעם מרצ, ביחד עם המרכז הגאה וקבוצת "קשת מזהב", מוקם בימים אלה מערך מתנדבים שיגיעו לבתי מבוגרים בודדים חברי הקהילה ויספקו להם תמיכה וסיוע, אוזן קשבת וגם היחלצות בשעת מצוקה.

לא רוצה לנג'ס לילדים

חשוב שיש למי לפנות. אדם ללו-אלמוג, צילום באדיבותו

אדם ללו-אלמוג, 76, ביסקסואל להגדרתו, מרוצה מהיוזמה. ללו-אלמוג, חבר ב"קשת הזהב", נישא בצעירותו לאישה ביסקסואלית, תוך הסכמה שכל אחד מהם ינהל גם חיים משלו. השניים חיו יחד 50 שנה והביאו לעולם ארבעה ילדים.

בשנים האחרונות חי ללו-אלמוג לבדו, לאחר שאשתו התאשפזה במוסד גריאטרי וגבר שאיתו ניהל מערכת יחסים, מת לפני חצי שנה. "עברתי עכשיו דירה", הוא מספר, "ולא רציתי להטריח את הילדים. אני יודע שהם עסוקים. ילדים לא יושבים ומחכים שתצטרך משהו.

"ערב העברת הדירה, הייתי מותש מהאריזה. לא שתיתי כנראה והתייבשתי. למזלי, השכנה דפקה בדלת כדי לבקש משהו. בכוחות אחרונים אמרתי לה שתיכנס והיא מצאה אותי שרוע על הספה, חיוור כמו מת. היא הביאה לי כוס מים והתאוששתי קצת. לא רציתי שהיא תתקשר לילדים, אז היא נשארה איתי עד שהרגשתי יותר טוב ולמחרת ליוותה אותי לקופת חולים".

"אני אדם מתפקד ולא זקוק לעזרה של 24 שעות ביממה, אבל אם פתאום יש לי חולשה ואני לא יכול לעשות דברים, מאוד חשוב שיש למי לפנות", מוסיף ללו. "יש לי חברים בתל אביב, אבל אני לא רוצה לנג'ס. מתנדב כזה יכול לעזור בכל מיני סידורים, בליווי לקניות. לאדם זר גם קל יותר לפתוח את הלב ואפילו עצם השיחה, עושה טוב. אני אוהב מאוד לדבר עם אנשים, להכיר. בלי קשר למיניות".

פנקס בן ה-42, בעבר יו"ר אגודת הלהט"ב, מספר שבשנים האחרונות החל לחשוב על עתידו ועתיד חבריו לקהילה. "האנשים שהכרתי בזמנו כשהגעתי לקהילה, שחלקם היו מבוגרים ממני ב-10-15 שנה, כבר הגיעו למה שמכונה זקנה", אומר פנקס, 42, שהתחיל לחשוב על עתידו ועתיד חבריו לקהילה. "נושא הגיל השלישי כהומו או לסבית מעסיק אותנו גם במסגרת העירייה ויש כוונה לחקור אותו ולהבין את הצרכים".

הילדים ניתקו את הקשר

אנשים זקוקים לליווי וחברה. איתי פנקס. צילום: ראובן קופיצ'נסקי

לפני 15 שנה התחילו חברי חברי הקהילה המבוגרים להתאגד, וקראו לעצמם "יין נושן". בשנים האחרונות מיסדו את העניין, עם הקמת קבוצת קשת מזהב, שמתאספת למפגשים בהנחיה מקצועית של עובדים סוציאליים מטעם העירייה, מפעילה תיאטרון חובבים ומאוד מצליחה.

"לאחרונה עלה שם בשיחות הצורך בסיוע גם בבית, בזמן מחלה או מצוקה. ובכלל, אנשים דיברו על הזדקקות לליווי ולחברה מדי פעם בבית, גם מעבר לחברות בקבוצה", אומר פנקס.

מה הבעיות הייחודיות של המבוגרים בקהילה?

"בעיקר המחסור במארג החברתי והמשפחתי שיש לאנשים אחרים בגילם. הרבה מהם יצאו מהארון בתקופות שזה היה מאוד לא מקובל ונוצר ריב ונתק עם המשפחה. עד גיל מבוגר, אין להם קשר עם הקרובים שלהם או שהקשר מתוח ולא קרוב. חלקם חיו שנים בארון, התחתנו והביאו ילדים ואחרי הפרידה והחשיפה של מי שהם, הילדים ניתקו את הקשר.

"אני מכיר גם כאלה שפוטרו מהעבודה כשגילו שהם הומו או לסבית, דבר שהיה חוקי בזמנו, ונותרו בלי מקור פרנסה. חלק לא מבוטל מהאנשים האלה עדיין לא השתחרר מהפחדים ומתקשה להיחשף. יש מאות ואלפים, שלא מסוגלים להגיע למקום כמו המרכז הגאה".

בדור שלנו לא היו סיפורים שמחים. צילום אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לכתבה): shutterstock

ללו אלמוג, שמאז ומתמיד חי בשלום עם נטייתו המינית, זוכר היטב סיפורים של חברים בני דורו. "60 אחוז מהחברים ההומואים שאני מכיר, נשואים לאישה והורים לילדים ונכדים וחלקם עדיין בארון", הוא אומר. "יש לנו בקבוצה חבר שפוטר מהעבודה כי שמעו שהוא הומו. חבר אחר, שטיפל באימא שלו במסירות עד מותה, נושל על ידי אחיו מהירושה וכעבור שנה נפטר משברון לב. מישהו אחר, קיבוצניק לשעבר, הבן הבכור שלו עשה עליו חרם. כל מה שהוא ניסה כדי להתקרב לבן לא עבד וזה צער גדול, אין ספק".

אין סיפורים שמחים?

"נכון שיש אחד מהקבוצה שמוזמן כל שבוע לארוחת שבת אצל אחיו וכשהייתה לו תאונת דרכים, האח לקח אותו אליו הביתה להתאוששות, אבל זה ממש יוצא דופן. יש בקהילה הרבה אנשים בודדים. גם אני לא אוהב להישאר לבד בבית ריק, בין ארבעה קירות".

מחפשים מתנדבים ונתמכים

כרזת הקמפיין

יוזמי פרויקט "מעבר לקשת" מגייסים בימים אלה מתנדבים ומבקשים גם ממבוגרים שזקוקים לעזרה ליצור קשר. "אנחנו פונים לקהל הרחב", אומר פנקס. "ההתנדבות פתוחה גם לסטרייטים וסטרייטיות שהפרויקט מעניין אותם ורוצים לתרום. גם מבוגרים שאינם מהקהילה ונזקקים לשירות, יקבלו אותו אצלנו, לא נשאל שאלות. נכון שהפרויקט נולד כדי לעזור לאנשים מהקהילה, אבל אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהחברה כולה".

פרויקט התמיכה יכלול שלושה מודלים של תמיכה. במודל הראשון, ייפגשו המתנדב והמבוגר יחד פעם בשבוע. השני הוא עזרה במצבי חירום, "כלומר זמינות ביום ובלילה למקרה שמישהו נופל, לא מרגיש טוב וכדומה", מסביר פנקס. והמודל השלישי הוא של ליווי נקודתי, לבדיקה בקופת חולים, לדואר, להיות נוכח בבית כשמגיע טכנאי. "זו דרך לעזור וכמי שעסק הרבה בהתנדבות, תמיד נהניתי והרווחתי תחושת סיפוק", אומר פנקס.

ולמרות שיש עוד מה לשפר, פנקס נשמע אופטימי לגבי מצב הקהילה בכלל ו-ותיקיה בפרט. "אני אב לשלוש בנות" הוא אומר, "מי דמיין לפני 20 שנה, שהומואים יביאו ילדים לעולם? כך גם לגבי החיים בגיל השלישי. אם היום רבים מחברי הקהילה המבוגרים מסתתרים, בעתיד זה יהיה שונה.

"הם יחיו בגלוי, בלי טראומות מהעבר של רדיפה ונידוי. יראו אותם וירגישו אותם. יכירו בצרכים שלהם, אם זה בהקמת מסגרות יום או דיור מוגן כזה או אחר. יתייחסו אליהם כאל קהל יעד צרכני מבוקש בתחומי התיירות, התרבות והפנאי. אני מאמין שהיומיום של הדור שלי בגיל השלישי, יהיה שונה ממה שהוא היום".

 [#middleBanner]

להרשמה לפרויקט לחצו כאן

האם קשה להיות לסבית מבוגרת בישראל?

 לצאת מהארון בגיל מבוגר: איך עושים את זה