מפעל ציוני של משפחה אחת

האחים אליהו 

סבא מתתיהו אליהו, אביה של אמי, נפטר כשהייתי בת שש ולכן דמותו זכורה לי בקווים מאוד כלליים. ידעתי תמיד שהיה ציוני, שהיה מראשוני תל אביב, שומר מסורת וחסיד נלהב של ז'בוטינסקי. די במאמץ עולה בדמיוני אף תמונה מטושטשת של החנות של "האחים אליהו" ברחוב הרצל בתל אביב, שנסגרה שנה אחרי מותו.

על סיפורה של המשפחה, שעלתה ארצה מהאי קורפו בתחילת המאה ה-20, ידעתי חלקים בלבד, וכך גם על סדרת הגלויות שהפיקו סבי ואחיו הצעירים יוסף ודוד, שהנציחו את מראות ארץ ישראל של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת.

הספר "גלויות האחים אליהו - מראות ארץ ישראל 1920-1940" שכתבה והוציאה ד"ר דליה לוי-אליהו (בתו של האח יוסף) מתעד את תולדות המשפחה סביב העלייה ארצה וההתבססות בתל אביב ומביא קטלוג של חלק מהגלויות הנדירות הללו. עבורנו, בני משפחתם של האחים, הספר הוא מסמך מרגש החוזר אל שורשיה, אך הספר ידבר לכל מי שמתעניין בתולדות ארץ ישראל של טרום המדינה ואוהב להתרפק על נוסטלגיה.

הגלויות של האחים אליהו הציגו את המפעל הציוני על כל רבדיו. תמונות של רחובות תל אביב, טבריה, חיפה וירושלים, סצנות מההווי החקלאי של המושבות ושל הקיבוצים הטריים, פורטרטים של אישי התקופה ותיעוד אירועים כמו פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים או ביקור הברון רוטשילד בתל אביב.

 משפחת אליהו

ד"ר לוי-אליהו התפנתה לעסוק בגלויות ובמורשת המשפחתית לאחר שפרשה מעבודתה כמרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. "הורדתי את קרטון הגלויות מהבוידעם, והתחלתי לסדר", היא מספרת. האוסף שהיה בידיה התגלה כחלקי, והיא החלה לתור אחר גלויות נוספות, שאת חלקן מצאה במכירות פומביות ובידי אספנים. ב-2009 הציגה את האוסף שצברה בתערוכה של צילומי תל אביב הקטנה ב"בית אריאלה" לרגל חגיגות המאה לעיר.

במקביל, העזה לפתוח קופסה שמצאה בבית אביה לאחר מותו, שעליה נכתב "יוסף אליהו - פרטי". בתוך הקופסה נשמר צרור של מכתבים וגלויות כתובים באיטלקית, בכתב יד קטן וצפוף, תכתובת בין בני המשפחה בקורפו, בתל אביב ובברלין (בה שהה אח נוסף לצורך לימודיו), בשנות העשרה של המאה ה-20. המכתבים נסרקו, הוגדלו ותורגמו והיוו בסיס לתחקיר שערכה, שכלל ראיונות ונבירה בארכיונים והניב קלסר עב כרס וכמובן את הספר עצמו, שהיא מקווה היום להפיץ באמצעות הוצאת ספרים.

"החלטתי להוציא את החומר שצברתי בספר כדי להנציח את המשפחה הציונית הזאת ואת מפעל הגלויות, שיש לו ערך היסטורי חשוב", היא אומרת. "אני חייבת לומר שמאוד נהניתי מהתהליך ולמדתי דברים חדשים על משפחתי, והיום אני מרגישה שאת שלי, עשיתי".