מצב החיסכון הפנסיוני שלכם מזעזע

הרי לכם בוחן עצמי קצר: מהו שיעור הפנסיה שתקבלו עם פרישתכם לגימלאות ביחס לשכרכם האחרון? עם עניתם 70% הרי שנכשלתם בבוחן. בוודאי לא תנחם אתכם העובדה שיחד איתכם נכשלים בשאלה הזו מרבית העובדים בישראל. ועוד בוחן קצר, לעצמאים מביניכם: בהנחה שההכנסה החודשית שלכם היא כ-7,500 שקל, בדומה לשכר הממוצע במשק, כמה כסף תצטרכו להפקיד לפנסיה כל חודש, כדי שהפנסיה שלכם תהיה מסודרת: 750 שקל? 1,000? 1,500? אם עניתם 1,000 שקל - הרי שנכשלתם בבוחן. כל סכום נמוך מ-2,000-1,500 שקל לפחות לא יניב לכם פנסיה שיכולה להיחשב למינימלית. "תמונת החיסכון לפנסיה של עם ישראל היא מזעזעת", הגדירה את המצב אלקנית עוז, האחראית על הייעוץ הפנסיוני בבנק המזרחי. בנק המזרחי - הבנק הגדול הראשון שהחל להעניק יעוץ פנסיוני (בנק איגוד מעניק גם הוא יעוץ כזה, החל מהשבוע גם לשכירים) - הספיק עד היום להעניק יעוץ לאלפי גימלאים, אבל החיסכון הפנסיוני שיש לרובם צפוי להסב להם אכזבה עמוקה עם פרישתם לפנסיה.
עוד כתבות על הפנסיה


שנת מלכודת הדבש של פיצויי הפרישה



עוד "משכנתא הפוכה" לבני 60+



עשרה דברים שיש לבדוק בעת חתימה על הסכם פרישה



המדריך הכלכלי למבוגר המתלבט



קופות הגמל הפרטיות עדיפות על השקעה אחרת



ניהול השקעות אישי לקראת פרישה



מהפיכה בפנסיה: בחירה בין קיצבה חודשית לסכום חד-פעמי



קיצבת הפנסיה של הנשים תישחק עקב העלייה בתוחלת החיים

במילים אחרות, אם התמונה שהמזרחי רואה היא המייצגת לגבי החיסכון הפנסיוני שלכם, הרי שהחלום שלכם על פרישה נוחה לגימלאות רחוק מלהתממש. במקרה הטוב, תחוו ירידה ברמת החיים לה הורגלתם. במקרה הרע, אתם עלולים להיות חשופי לתנאי עוני של ממש. ולא, אל תסמכו על העובדה שיש לכם את הדירה שלכם. פרישה לפנסיה, שתדעו, עולה כמו שתי דירות לפחות, כך שגם אחרי שתמכרו אותה עדיין יחסר לכם סכום חיסכון השקול לדירה נוספת כדי לבלות את העשורים האחרונים לחייכם בתנאי נוחות. קשה להבין זאת, משום שדור הסבים והסבתות שלנו דווקא הצליח לעמוד במשימה הכפולה: גם לקיים חיי נוחות כגימלאים וגם לצבור די חיסכון כדי להותיר אפילו ירושה נאה. אנחנו רק שוכחים שתוחלת החיים של הסבים שלנו היתה קצרה משמעןותית מתוחלת החיים שצפויה לנו. אנחנו גם שוכחים שהסבים שלנו חיו חיי צניעות, כך ששיעור החיסכון שלהם היה גבוה בהרבה משלנו - שנוסעים לחו"ל, אוכלים במסעדות, רושמים את הילדים לעשרות חוגים ונוסעים במוניות. אנחנו גם שוכחים את הנתון הנורא על מאות אלפי הקשישים בישראל המוגדרים עניים. נכון שמרבית הקשישים האלה היו עניים עוד במהלך חיי העבודה שלהם, אבל יש בתוכם לא מעטים שהתדרדרו לעוני לאחר הפרישה בגלל היעדר חיסכון מספיק לפנסיה. למה זה קורה לנו? כי אנו חיים את הרגע, משמע - אנחנו חיים בתרבות צרכנית שמעדיפה לצרוך על פני לחסוך. אנחנו שאננים ומשוכנעים שהחיסכון שיש לנו לפנסיה חייב להספיק לנו, בלי שטרחנו לבדוק את ההנחה הזאת. אנחנו בורים ועמי ארצות בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני, ולכן אנחנו מבצעים בו שגיאות גסות.


למשל, אנחנו מתחילים לחסוך לפנסיה בגיל 40, ומשוכנעים שזה הופך אותנו לדוגמה לחיסכון מופתי. המציאות היא שכל שנת התחלת חיסכון לפנסיה מאוחרת מגיל 25 משמעה פנסיה שעלולה שלא להספיק לנו. לפחות לא תספיק כדי לעמוד בתנאי שרובנו מגדירים לעצמנו: פנסיה שלא תיפול מ-70% מהשכר האחרון שלנו. למשל, אנחנו ממהרים למשוך את כספי הפיצויים בכל פעם שאנחנו עוברים מקום עבודה. תוך כדי אנחנו מאבדים 40% מקרן החיסכון הפנסיוני שלנו. כן, כל משיכת פיצויים כזו משמעה שהפנסיה העתידית שלנו תקטן ב-40%. למשל, אנחנו מפקידים 1,000 שקל בחודש לפנסיה וחושבים שזה המון. בפועל, כל הפקדה שנמוכה מ-20% מהשכר שלנו לא תספיק כדי להבטיח לנו פנסיה סבירה. למשל, אנחנו סומכים על המעסיק שלנו, ולכן לעולם איננו בודקים את מצב החיסכון הפנסיוני שלנו, היקפו, היכן הוא מופקד וכמה הוא עולה לנו. זאת למרות שמאוגוסט בנק המזרחי מעניק יעוץ פנסיוני חינם ללקוחות כל הבנקים. גם בנק איגוד הקטן מעניק שירות כזה, והשבוע קיבל גם הבנק הבינלאומי אישור למתן ייעוץ. אם עד היום היה לנו מחסום של אי-נגישות - לא בדקנו את מצב החיסכון הפנסיוני שלנו כי פשוט לא ידענו איך ואת מי לשאול - הרי שמהיום ניתן לבדוק את מצב הפנסיה שלנו בסניפי הבנקים, בחינם, וללא כל התחייבות. עם זאת, אלקנית עוז מדווחת שרק 30-25 אחוז מהלקוחות שהבנק פונה אליהם לקבל יעוץ, טורחים ובאים. אז הנה ההזדמנות שלכם. אם מצב החיסכון הפנסיוני שלכם מזעזע, הבנקים מעניקים לכם יכולת לבדוק את החיסכון ולתקן אותו. אם אין לכם חיסכון פנסיוני, כי אתם עובדים עניים והמעסיק לא דאג לכם לחיסכון כזה, הנה גם ההזדמנות שלכם - המדינה קרובה לחוקק חוק פנסיית חובה, שיחייב את המעסיק ואתכם להפקיד לפנסיה. למול המימצאים לגבי מצב הפנסיה שלכם, טוב שקמה חובה שכזאת.
(מירב ארלוזורוב, דה מרקר)