מציירים לנו סקס אחר

זוג גברים מחובקים, סצנת עינוג עצמי, מין בשלישייה ולא מעט עירום – כל אלו מאכלסים את היצירות ב"יוצרים את היצר – מגדר ומיניות בתרבות הישראלית", תערוכה חדשה שנפתחה השבוע בגלריה "חלל" לאמנות ותרבות בגן העיר בתל אביב.

התכנים ארוטיים, אבל האג'נדה חברתית. מוצגות כאן 70 עבודות מאת 36 אמנים; רישומים, צילומים, עבודות פיסול. כולן מבקשות להפנות את המבט של הצופה להיבטים המדוכאים במיניות האנושית. "המיניות חוגגת את עצמה על שלל אופניה", מתארת האוצרת שירי מאיר, 59, את התערוכה בעיניה. "המגדר יוצא מגדר המוגדר".

רוב התערוכות שיוזמת עמית במסגרת העמותה שהקימה, "אמני ישראל מתאגדים", עוסקות בנושאים חברתיים. "אנחנו מחפשים נושאים שבוערים בחברה הישראלית", אומרת מאיר. "הפעם בחרנו בנושא של אפליה על רקע מגדר ומיניות, בעקבות מקרים של רבנים שמשמיצים את קהילת הלהט"ב, איסורים על שירת נשים בצה"ל, ניסיונות לדכא את העצמאות והמיניות הנשית.

"מי שמבטא דעות מפלות כאלה הם לרוב אנשי הממסד הדתי, אבל יש גם מי שנותן להם גב. למרות שמצבה של קהילת הלהט"ב בישראל השתפר, יש גם נסיגה. רבנים לא היו מעזים לומר פעם לאנשים שהם סוטים. את זה אנחנו רוצים להאיר, שלא יגידו 'לא ידענו'. לדבר בשם המגזרים המוחלשים ולהראות שיש מקום גם לשונה. הזהות המגדרית היום היא מגוונת יותר ממה שהייתה בעבר ובתוך הבלבול הזה, אנחנו מנסים לשרטט מפה".

לקדם את היצירה

ללא שם, חוטי ברזל וצבעי שמן. יצירתה של שרון בן יהודה

מאיר הקימה את עמותת "אמני ישראל מתאגדים" כדי לספק במה לאמנים ומאידך, להנגיש אמנות לקהל הרחב. "העמותה היא מפעל חברתי לכל דבר", היא אומרת. "אנחנו מקדמים את האמנים בכנסת, מארגנים משלחות לקהילות יהודיות ומנסים לתת ליוצרים אפשרות ליצור ולהציג, כי מדינה שאין בה יצירה ואמנות, נמצאת בבעיה". 

לאמנות יש את הכוח לשנות דברים?

"אני לא יודעת אם לשנות, אבל בוודאי להביא למודעות. כשאדם מסתכל על יצירה, כל המגננה שלו מתפוגגת".  

אמנות מגויסת חברתית

מחול ותקיפה מינית על ידי כמרים. "הריקוד", יצירה של ורדה סולל שמאי

אחת העבודות המוצגות בתערוכה היא "הריקוד", ציור בגודל מטר וחצי על מטר עשרים בטכניקה מעורבת, המורכב משלושה חלקים, של האמנית ורדה סולל-שמאי. במרכזו מצוירים במאי סרטי התעודה תומר היימן ובן זוגו, הרקדן הגרמני אנדראס מארק, שעבר בילדותו תקיפה מינית מצד כומר. ברקע, מאחורי הזוג החבוק המואר ברכות, דמויות אפלות של כמרים.

בעבודה "הריקוד", מבקשת סולל-שמאי בת ה-67 לדבר על קשר השתיקה סביב פגיעות מיניות בילדים. "אמנם התייחסתי לכמרים קתוליים, אבל התעללות מינית קיימת גם בפנימיות של נערים חרדים, של אנשים מוגבלים. רציתי לדבר בשם החלק באוכלוסייה שהוא בתחתית השרשרת ונתון להכפשות, נידוי וחוסר הכלה. כמדינה שמתיימרת להיות ערש הדמוקרטיה במזרח התיכון, בנושא המין והמגדר, אין שמרנים מאיתנו".

"אני מגדירה את עצמי כ'אמנית מגויסת חברתית'", אומרת סולל-שמאי, תושבת חיפה, בוגרת האקדמיה לאמנות בוונציה ואוניברסיטת חיפה. "לאורך כל הדרך, הציורים שלי מלווים במסרים חברתיים. עסקתי הרבה בדמות היאשה ומעמדה, מנישואי קטינות ועד נשים חזקות ושולטות. עם הזמן, נפתחתי לחלקים מוחלשים נוספים בחברה".

לסולל-שמאי אין קשר אישי או משפחתי לנושא החד-מיני. "אני סטרייטית לגמרי", היא אומרת. "גרושה וחיה עם בן זוג, אמא וסבתא, אבל לבי לאלה שזקוקים ליד המחבקת. באתי מבית עם רגישות ורוח התנדבותית ואני לא יכולה שלא להיות ערנית לעולם סביבי.  

"שם התערוכה 'יוצרים את היצר', הביא אותי לחשוב על כל אותם יוצרים מהקהילה הגאה לאורך ההיסטוריה של האמנות, המדע, המוסיקה, שסבלו מנידוי או הסתירו את הנטייה שלהם, אבל יצרו מתוך אותו יצר בסיסי, שמתוכו נובעת היצירה".

להיימן ולבן זוגו התוודעה באמצעות כתבה שהתפרסמה על סיפורם, כשעבדה על פרויקט אמנותי בנושא זוגיות. "בכתבה, אנדראס סיפר שעבר התעללות על ידי הכומר השכונתי והתמודד עם הפגיעה באמצעות הריקוד וזה מאוד ריגש אותי. הכתבה והצילום הנפלא של הזוג, שצילם ינאי יחיאל, הולידו את העבודה.

"סיפרתי על הרעיון לתומר והוא מאוד התלהב וגם יבוא לתערוכה. אמרתי לו שאני מתכוונת לתרום את ההכנסות ממכירת העבודה לטובת בני נוער מקהילת הלהט"ב וזה מאוד נגע ללבו".

את חשיבותה של אמנות ככלי לשינוי חברתי, מנסה סולל-שמאי להנחיל גם לתלמידיה לרישום וציור. "לדאבוני, אני הופכת להיות הרבה פחות אופטימית לגבי החברה הישראלית", היא אומרת. "אבל אני רואה את עצמי כנביא בשער ולא פוחדת לומר את האמת".

בגיל 52 התאהבתי באישה

לגוון את חיי המין אחרי גיל 50

תערוכת הצילום המהפנטת של בת התשעים

להצטלם בעירום בגיל מבוגר

סקס יצירתי אחרי גיל 50