חזרה לחדשות היום

מר בנימין נתניהו, קבל כבר החלטה

ראש הממשלה שלנו מצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא יתנהל מו"מ לשלום. גדעון רייכר סבור שמדובר בתירוץ, כי בשביל שלום לא צריך לאהוב. רייכר מתרגז
מאת גדעון רייכר 13/11/17
מר בנימין נתניהו, קבל כבר החלטה
צילום: Shutterstock

 

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן לשלום. יצחק רבין ז"ל לעומתו, בטרם נחתם הסכם עם ערפאת, חזר ואמר: בשביל לעשות שלום לא צריך לאהוב. 

 

משנתו של רבין הגיונית יותר לטעמי. הרי לא ניתן אחרי עשרות שנות עוינות ליפול לפתע איש על צוואר שכנו, ולהצהיר בקול מתרונן: האח. הגיעה העת לשלום ולאחווה. הרי החינוך גם שלנו וגם שלהם ממשיך לטפח את אש התמיד הזו, של אמירות קשות של התנכרות ועוינות כלפי השכנים.

 

אז מה? המצרים אוהבים אותנו? מי שיבוא בימים אלה לקהיר כישראלי יזכה לחום ולחיבה? האם יפלו על צווארו? יהיו בוודאי כאלה שיפנו לו עורף ויהיו כאלה שיסננו קללה אם לא למעלה מזה. ובירדן? ממתינים לנו עם זרי פרחים? הגיעה העת להסביר לראש הממשלה שלנו, כי אם הוא חושש ומסרב להסדיר את יחסינו עם הפלשתינאים במסגרת הסכם, שיאמר זאת בקול צלול וברור.

 

התירוצים כגון "אינם מכירים בנו" אינם תופסים. אם אינם מכירים, מדוע הם מבקשים לכרות איתנו הסכם? מדוע הפלשתינאים דוחפים ללא הרף להסדר? הרי במצבם הנוכחי שאין גרוע ממנו, הם בוודאי יותרו לא מעט במו"מ ענייני, שיתנהל בחסות ארצות הברית. מעבר לכל אלה, הרי החששות המקננים בלב העם כולו ובוודאי בקרב מנהיגיו הם גדולים וכבדים.

 

 

במצב של "אין הסדר" העולם כולו יפנה אלינו את גבו

 

לא צריך לאהוב כדי לעשות שלום. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

 

 

המצב הנוכחי של אין הסדר הוא נסבל, אבל אם יימשך עוד שנים רבות העולם יפנה אלינו את גבו והפגנות ענק נוסח לונדון יתרבו וילכו, ואיתם גם חרם כלכלי ומדיני. ואם אכן נסתער בעוז וללא חשש על הסדרי שלום, הרי שהחרדות המלוות אותנו לא ייעלמו. הגבול יהיה פתוח, המוני פלשתינאים יהיו רשאים לבקר את שכניהם הישראלים שחתמו איתם ברית שלום.

 

וכאשר הללו יציפו את גבולנו כמבקרים ואולי גם כמתיישבים, הרי שאנחנו נאבד את הייחוד שלנו כעם השב לציון. יותר ויותר נגלה כי אנחנו מוצפים בשכנינו, שעד כה צפו בנו מעבר לחומות ולגבולות. האם נהיה מסוגלים לשאת את העירוב ההמוני הזה? הוא בהחלט לא פשוט ואפילו לא מעט מפחיד. ואולי נמשיך לסרב לחתום על הסכם ונרצה להמשיך ולקיים את המצב הנוכחי. נמשיך להתנחל מתחת לכל עץ וגבעה במרחב?

 

הרי בהחלט נמצא עצמנו כמדינה החולשת על מיליוני תושבים עוינים, המבקשים לרשת את אדמתנו. אנחנו מתקרבים לרגע שבו נהפוך להיות מדינה דו-לאומית, כזו שתמיד חששנו מפניה. מה עושים? כיצד מחליטים? על איזה הסכם חותמים? השאלות הללו וההיסוסים הללו ילוו אותנו כנראה עוד שנות דור, אלא אם יתרחש נס אזורי בלתי צפוי. הלוואי.

 

צילום תמונה ראשית: Shutterstock

 

 

עוד ברייכר מתרגז

 

  

פניות לגדעון רייכר - sheder@bezeqint.net

 

 

ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה

 

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בחדשות היום

האם החיסון נגד שפעת לא יעיל בגיל השלישי?
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
לקריאת הכתבה
אם כל הסיוטים: תחבורע ציבורית
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
לקריאת הכתבה
מר בנימין נתניהו, קבל כבר החלטה
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה