משחקת במגרש של הגדולים

נעמי, גיבורת ספרו החדש של ישי שריד "גן נעמי", איננה הגננת מהסטריאוטיפ. אין בה שום דבר דודתי או "פדגוגי" במובן המאובן של המונח, ברור לגמרי שאין לה הדיבור המעצבן-מתנשא המשויך למורות ו/או גננות (נכון שלא שומעים ספר במובן המקובל, אבל בהחלט שומעים אותו כשהגיבורה מספרת את הסיפור בגוף ראשון, בעצם מדברת עם הקורא, ושפת הדיבור שלה כוללת זיונים, פנטזיות וקללות). ולמרות שרוב הזמן היא מסתובבת בבגדים מרושלים-מרופטים, היא אישה יפה, בשלה (בת 50) וסקסית להפליא.

נעמי, כבר 25 שנים הגננת של גן נעמי השוכן בבית ישן וקטן בצפון הישן של תל אביב, לא רחוק מחוף מציצים, אוהבת את המקצוע ואת הילדים, אבל שונאת את היומיום של עולם המבוגרים, שגם הוא חלק בלתי נפרד מחייה. עולם שבו היא צריכה להתחרות בגנים אחרים, להיאבק על הקיום הכלכלי של הגן, להתמודד עם הורים תובעניים שרואים בה בסך הכול סוג של בייביסיטר, שלא לדבר על שק שאריות חייה האישיים.

ישי שריד, עורך דין לפרנסתו וכותב מוכשר בחלק משאר זמנו (מאחוריו "לימסול", רומן מתח שזכה להצלחה, בעיקר בחו"ל), נטל על עצמו בספר משימה שאפתנית שהוא עומד בה בהצלחה רבה: הוא נכנס לדמותה של אישה ומספר את הסיפור מפיה, בגוף ראשון. נעמי שלו משכנעת וכובשת את הקורא בקלות. יחד איתה אנחנו עוברים שנה של תהפוכות בחייה, שכפי שמתברר ככל שהסיפור מתפתח ומתקדם הם מלאי סתירות, ניגודים, טראומות ומשברים.

נעמי, ילידת ירושלים, הגיעה לתל אביב מקיבוץ בצפון עם בן, בעל ונישואים הרוסים. הבעל - שממנו התגרשה - חזר במהרה לקיבוץ. הבן, שהיה בעייתי בילדותו, חזר גם הוא לקיבוץ בגיל 14 ומאז יחסיה עמו מנוכרים עד מנותקים. וכך יצא שרוב חייה גרה נעמי בגפה בדירה שכורה ודלה מעל לגן, דירה שאותה ירשה - ביחד עם הגן - מהגננת הקשישה שניהלה אותו לפניה וקיבלה אותה לעבודה כשרק הגיעה לעיר. האישה שכל כך אוהבת ילדים ומשקיעה בהם את כל אישיותה, שאיפותיה וחלומותיה המקצועיים לא הצליחה לבנות אפילו מערכת יחסים קורקטית עם בנה שלה; האישה שיודעת לקרוא כל כך טוב את הורי הילדים בגן שלה, את מערכות היחסים שמתקיימות רחוק מהגן, לא הצליחה לבנות לעצמה מערכת זוגית משמעותית אחת לאחר קריסת נישואיה. שריד מצליח לעצב באנושיות אותנטית, מלאת תובנה וחמלה, את האישיות הפגומה-מורכבת-מקסימה הזו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

נעמי לווה כספים, מתעמתת עם ההורים, מתאהבת קצת באביו הגרוש של אחד הילדים בגן, נכנסת ויוצאת בבתי משפט, כמעט מתמוטטות מהלחץ, מנסה - ולא מצליחה - לשנות את מערכת יחסיה הטעונים-כושלים עם אמה, מחדשת את הקשר עם האקס שלה, וכשהכול נראה כבר אבוד והיא בעצם נכנעת, מהבהב אור בקצה המנהרה.

שריד אורג סיפור ריאליסטי, מלא ניחוחות של ים ושל הצפון הישן של תל אביב, בורא עולם בדיוני אמיתי מאוד, שגיבוריו אינם צעירים חסרי מנוח, אלא אנשים בשלים באמצע החיים, אנשים עם מטעני חיים מכבידים, עם חלומות שנהפכו לפשרות והומרו בחלומות אחרים, אפשריים יותר; אנשים למודי ניסיון וזמן שיודעים להעריך כל רגע, לראות את היופי בפרטים הקטנים והפשוטים. והכי יפה: שריד לא מרמה את הקוראים בסוף-טוב ממותק באופן מלאכותי. הוא נותר נאמן לסיפור, לגיבוריו, לרוח ולאווירה, ומעניק לספר סוף אופטימי, אבל פתוח לגמרי. הכול יכול לקרות בעיר הזאת.

שורה תחתונה: ספר שצובט בלב ובנשמה, עם שתי גיבורות אמיתיות וכובשות: הגננת נעמי והעיר תל אביב.

"גן נעמי", מאת ישי שריד. 260 עמודים. הוצאת עם עובד

עוד על ספרים:

אבא יש רק שניים

פמיניזם, גרסת התנ"ך

פשעים ועבירות לגמרי לא קלות

הגובה כן קובע

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו