משפחה זה כואב

ונדי וג'ון סוואג' הם אח ואחות. ג'ון מבוגר במקצת מוונדי, אך שניהם נמצאים כבר בשלב בחייהם שבו הם נאלצים להחליט אם הם הצלחה או כישלון. שניהם עוסקים בתחום דומה: ג'ון הוא פרופסור לתיאטרון המתמחה בברכט; ונדי היא מחזאית שאף אחד ממחזותיה לא הופק עד כה. אין קשר רב בין האח והאחות; הם גרים במרחק זה מזה. שניהם לא נשואים ומנהלים יחסים לא מוצלחים (היא עם שכן נשוי; הוא עם אקדמאית פולנייה, שהוא מתקשה להתחייב לה). הם גדלו בבית לא קל: אמם נטשה אותם כשהיו ילדים, ואביהם, לני, הוא איש קשה ומתעלל. הם נאלצים לשוב ולחדש את הקשר כאשר ונדי מתבשרת שהאשה שלני התגורר עמה במשך שנים רבות מתה, והוא עצמו סובל משיטיון מתקדם. מישהו חייב לטפל בלני, והמטלה הזאת חייבת ליפול על שני ילדיו, שאין להם כלים לטפל לא בעצמם ולא בקשיש כועס, מבוהל ולעתים גם אלים, שהוא גם אביהם. שלוש הדמויות האלה, האחות (לורה ליני), האח (פיליפ סימור הופמן) ואביהם (פיליפ בוסקו), הן גיבורי סרטה העלילתי הארוך השני של תמרה ג'נקינס, שעלה אתמול לאקרנים בישראל ונקרא כאן "לסגור מעגל" (במקור הסרט נקרא "The Savages", כלומר בני משפחת סוואג' עם כל הקונוטציות של שם משפחתם). בשיחת טלפון מניו יורק מבקשת ג'נקינס להבהיר מיד שאין זה סרט אוטוביוגרפי. ההתייחסות לשאלה הזאת לגיטימית מבחינתה מכיוון שסרטה הקודם, "Slums of Beverly Hills", שיצא לאקרנים ב-1998, כלל חומרים אוטוביוגרפיים; הסרט, מלודרמה קומית שהתרחשה בשנות ה-70, הציג את סיפורה של משפחה יהודית ענייה ומרובת נפשות שנודדת ממקום מגורים עלוב אחד למשנהו. "אין כמעט מי שמגיע לגילי - אני בת 45 - ולא נחשף לצורך לטפל בהורים קשישים ולקושי המעשי והרגשי שמתלווה לכך", אומרת ג'נקינס. "הסיפור המשפחתי של ונדי וג'ון שונה לחלוטין מזה שלי; לי, למשל, יש הרבה יותר אחים. אבל לפני מותו טיפלתי באבא שלי, שאושפז במוסד סיעודי. אף הוא סבל משיטיון, וכמוהו גם סבתא שלי. "הרעיון לעשיית הסרט נולד אצלי לא רק בגלל הזיכרונות האלה, אלא גם מפני שאני גרה באיסט וילג' בניו יורק, ובכל פעם שיצאתי לטיול עם הכלב שלי עברתי ליד מוסד סיעודי לקשישים, בניין חסר כל ייחוד, שממוקם בשכונה. הייתי רואה את הקשישים מובלים לטיול על ידי צוות המוסד, שכולו מהגרים מטהיטי, ג'מייקה ומקומות נוספים. לא יכולתי שלא להרהר במצוקתם ובמצבם של בני המשפחה שאחראים להם. התחלתי גם להרהר על עצמי, על זיקנתי שלי שמתקרבת, לבדוק באיזו מידה אני מוכנה או יכולה להתמודד עמה, ומזה נולד הסרט".
להמשך הכתבה -
[u]לחצו[/u]

(אורי קליין - הארץ)