מתחת לפני השטח: מרגלים כמוני וכמוך

בפעם הראשונה שיצא נחיק נבות לבצע פעולה מודיעינית, עוד לא מלאו לו 14 שנה. הימים ימי טרום קום המדינה, המחתרות היהודיות פועלות נגד אויב משותף – המנדט הבריטי - אבל גם נלחמות זו בזו. הנער נחיק נשלח לבלוש אחרי בית סודי של הלח"י בהרצליה ולארוב ליצחק שמיר, אלדד שייב, פרדימן ילין מור ואחרים. שנים רבות אחר כך פגש שוב את שמיר, בפעילות משותפת במוסד, וסיפר לו איך עקב אחריו בפרדס.

כך התחילה קריירה של עשרות שנים בשירות המודיעין: נבות שירת בש"י, בשב"כ ובמוסד. באיראן סייע לישראלים להיחלץ מהמדינה לאחר נפילת השאח, בהרי כורדיסטן היה ממעצבי הקשר עם הלוחמים הכורדים של בארזאני, בביירות חקר את השטח הרבה לפני שצה"ל הגיע לשם. בשנים האחרונות הוא עוסק פעיל במרכז למורשת המודיעין מייסודו של מאיר עמית, ולאחרונה הוציא את האוטוביוגרפיה "תבל ומלואה" (כנרת זמורה ביתן).

מי שסקרן לדעת איך נעשים מבצעים כאלה (מי לא), יכול למצוא בספר מידע מרתק. למשל ,כך התבצעו הגיחות ללבנון לפני המלחמה: "מפליגים בסטי"ל של חיל הים מחיפה, סובלים קצת ממחלת ים, בעיקר בימי החורף הקרים והגשומים כשהים סוער, מרחיקים ללב ים, עוברים מסיפון לסיפון, מהסטי"ל לסירה הקטנה של לוחמי השייטת, מפליגים לעבר חוף עוין וחשוך שבו המתינו נציגי המוסד. פעמים אחרות היינו מגיעים ללבנון בדרך האוויר. המסוק היה טס לאורך החוף, צפונה, תמיד בלילה, בחשכה. מגיעים לראש הנקרה, והמסוק מכבה אורות. צור, צידון, ראס ביירות".

עטיפת הספר

הרגשות של מנהיגי ערב

נבות, בן 84, כותב גם על הקשר בין קברניטי המדינה לקברניטי הריגול הישראלים, ועל המהלכים המדיניים שהשפיעו על מהלכי השב"כ והמוסד, כולל החמצות כואבות של גישושים לשלום מצד מדינות ערב. "הדבר הכי נורא הוא שיכולנו למנוע את מלחמת יום כיפור", הוא אומר. "סאדאת רצה שלום והוא ניסה להידבר בכל מיני דרכים. כששירתי בפרס ב-1969, סאדאת היה נשיא חדש, צעיר יחסית. הוא שלח שליחים דרך ירדן ומקומות אחרים ואנחנו לא נענינו. בהמשך הוא נפגש עם השאח באיראן וביקש ממנו להעביר לנו מסר שהמצרים רוצים לעשות שלום עם הישראלים. בארץ לא קיבלו את זה. גולדה מאיר נאמה בכנסת וסיפרה, שיש פניות של סאדאת אלינו אבל היא חושבת שהמציאות הנוכחית היא הכי טובה.

"כבר ב-1979 אמרתי שצריך להדק את הקשרים עם מצרים-ירדן-סעודיה. זה לא קרה ואז היתה ועידת חרטום והגישושים האלה פסקו. גם היום אני חושב שצריך להדק את הקשרים עם סעודיה".

ההנהגה הישראלית ממשיכה להחמיץ הזדמנויות לשלום?

"הדרך היחידה לשלום היא לדבר. בלי שאתה מנסה להבין את הצד השני זה לא הולך. ביבי עושה טעות נוראה, מדבר בתקיפות ובקיצוניות כזו. איך מנהיג אירני יוכל לקבל הסכם? זה יתפרש ככניעה בפני ביבי נתניהו, יגידו לו שהוא נכנע לראש ממשלת ישראל. בדברים האלה צריך לחשוב גם על רגשות אישיים".

"יצחק, אנחנו מוכנים!"

נבות פעל לצד המנהיגים הבכירים של ישראל, כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר ויצחק רבין. "יש לי זיכרון מיוחד ממנו ממלחמת ששת הימים", נזכר נבות. "ממש לפני פרוץ המלחמה הייתי בשדה תעופה שהגיעו אליו מסוקים מהדרום. רבין נחת שם עם גנדי והיתה שיחה ביניהם. גנדי אמר לו, 'יצחק, אנחנו מוכנים, אנחנו מוכנים!'.

"רבין חרד להכריז על מלחמה, לגרום לאובדן חיים. בעיני, היכולת להעריך חיי אדם היא אחת החשובות למפקד. זה מעיד על אישיותו של רבין".

מתחכך עם קברניטי המדינה. נבות עם אריאל שרון. מתוך "תבל ומלואה"

מי היה מפקד המוסד שהרשים אותך ביותר?

"מאיר עמית ואיסר הראל. אלה שני אנשים שהטביעו חותמם עלי. איסר קשור לגורל העם היהודי, אפשר היה לראות את זה בפרשה של יוסל'ה שומכר וגם בנושא המחתרות. לפני קום המדינה איסר הוביל את המאבק בין המחתרות. ברגע שהמדינה קמה, הוא הכניס את אותם אנשי המחתרות לקודש הקודשים של המוסד, כדי להראות את האחדות בעם.

"למאיר עמית היתה דבקות במטרה. באחת מישיבות המטכ"ל שהלכתי איתו ביקש ממנו מפקד חיל האוויר, עזר וייצמן, להשיג לו מיג 21, כדי שצה"ל יוכל להכיר את המטוס הזה. אז הוא השיג. במבצע מורכב גויס הטייס מוניר רדפא, שהטיס מיג 21 מעיראק לישראל".

בר מצווה בטהרן

נבות הושפע מהראל בחשיבות שהוא מייחס לפעילות בשירות העם היהודי. "אחד הדברים הגדולים של קהילת המודיעין שלנו זה הנושא היהודי. העלאת יהודים, הצלת יהודים, הדרכת יהודים, זה מרתק. הייתי מעורב בכך באתיופיה. החודש קיבלתי תעודת הוקרה מרקיע, גוף שבו מתנדבים מהמוסד מדריכים ומחנכים את הדור הצעיר האתיופי להיכנס לחיים שלנו. אנחנו לא סתם מעלים אותם, אנחנו גם עוזרים להם להיות חלק מהחברה ומהמנהיגות הישראלית".

לאיזה מהמקומות שבהם שירתת היית חוזר היום?

"טהרן. איראן זו מדינה מרתקת, אנחנו לא מבינים מה קורה שם, יש סיכוי לשינוי גדול. אני מאמין שכל המשטרים שלא עושים מה שהעם זקוק לא יחזיקו מעמד. הדור הצעיר האיראני רוצה משהו אחר".

נבות גר שלוש שנים באיראן עם בני משפחתו, הבן אפילו חגג בר מצווה בבית ספר ישראלי במחיצת הקהילה היהודית הגדולה של טהרן, ומדבר פרסית בסיסית. "היו שם אלפי ישראלים. עשינו בנייה, חקלאות, הכנסנו מערכות חשמליות להילטון. היתה לנו תרומה רבה מאוד באיראן. עוד לפני זה היה שיתוף פעולה אסטרטגי של טורקיה-ישראל-איראן, להפתעתם של רבים. זה רק הוכיח כבר אז שאנחנו גורם חיובי במזרח התיכון".

נבות עם המשפחה. מתוך "תבל ומלואה"

העם הזה רוצה לומר תודה

נבות סיים את שירותו במוסד ב-1985 ומאז הוא פעיל בתחום העסקי והציבורי ומרצה. הוא ניצל את הקשרים שפיתח עם גורמי מפתח במדינות שונות, גם כאלה שאין איתן קשרים דיפלומטיים, כדי לפתוח שווקים לתעשיות ישראליות. יש לו קשר הדוק עם החברים ששירתו לצדו במוסד ובמערכת הביטחון, "שלשום הייתי ביום הולדת 90 לצביקה זמיר".

בפתיחת הספר הוא מצטט מקאמה של חיים חפר, "לוחמי הסתר". חפר מתאר בה את עבודתם הסודית של אנשי המודיעין, את המסירות המוחלטת לעם ישראל. ואלה שורות הסיום:

"העם הזה רוצה לומר תודה

ללוחמי הסתר, לאנשי הסוד והחידה

ולהוסיף אולי איזו מילת חיבה נלבבת

העם היה ודאי רוצה אילו ידע הוא את הכתובת".