מתכון: מרק בצל עם קרוטונים

צילומים: Shutterstock 

אנחנו מעדיפים לטגן אותו, להכניס לתבשילים, לאפות, למלא ואפילו לעשות ממנו ריבה, רק לא לאכול את הבצל טרי, בוודאי לא לפני ראיון עבודה, דייט או סתם מפגש עם הזולת. מלבד הריח, הבצל בטריותו, תוקף בחריפות אגרסיבית ומגיר דמעות, אבל כך הוא במלוא אונו הבריאותי.

בצל הגינה, הנקרא בתרגום מלטינית "שום נבוב", הוא שורש מעובה רב שכבתי. הוא לבן או סגול ובא גם כבצלצל או כבצל הירוק הנאכל עם העלים. הבצל הוא מחלוצי הצמחים שתורבתו על ידי האנושות והפך למצרך מזון בסיסי. בתנ"ך הוא מוזכר בספר "במדבר" כחלק מהשפע שממנו נהנו בני ישראל במצרים ("ואת הבצלים ואת השומים") לפני שיצאו למסעם במדבר. מלבד כמאכל, שימש הבצל ברפואה העממית כצמח מרפא, לניקוי דרכי השתן ודרכי הנשימה, לחיטוי פצעים וריפוי מחלות עור ועוד.

בטיגון, בהקפצה, בבישול, או בקלייה על המנגל הבצל הופך כנוע יותר, במרקם, בריח ובטעם ההופך למתקתק, אבל ערכו התזונתי יורד. כשהוא טרי, קצוץ בסלט או בפלחים גדולים ליד צלחת החומוס, זה נגמר בדמעות. גז נדיף הנוצר מחיתוך תאי הבצל ומגיע לעיניים יוצר ביחד עם נוזלי העין תמיסת חומצה גופריתית, המגרה את קצות העצבים.

לקהילת אוכל: לחצו