ניצול כלכלי של קשישים

מהו ניצול כלכלי?
ניצול כלכלי מוגדר כשימוש לא חוקי ולא הוגן בכספו ובמשאביו של הזקן. הגדרה זו כוללנית ורחבה, ומשום כך אין אפשרות לקבוע בקלות את התחום בין התנהגות לא נאותה, ניהול לקוי של הרכוש, או קבלת כסף או רכוש תוך הפעלת שכנוע והשפעה, לבין מה שמוגדר כניצול כלכלי. אם זקן צלול לכאורה מעביר או מוסר את רכושו למישהו אחר, או מעניק לו מתנה יקרת ערך, עלינו לברר אם אין מתקיים כאן ניצול כלכלי (ר' גם מאמר בנושא זה במדור משפט). קושי נוסף באבחון של ניצול כלכלי מתעורר בבואנו לבחון עסקת חליפין מקובלת שיש תמורה בצדה, לעומת שימש לא הולם ברכוש ובכסף, ללא הסכמה או רשות האדם הזקן או תוך השפעה, סחיטה, או תמרון שלו. הקושי מתגבר כאשר מדובר במערכת יחסים בין הורים לילדיהם, שכן מתן כסף אן רכוש מקובל במסגרת המשפחתית. אם כן, מה בין נתינה מרצון לבין סחיטה רגשית, מניפולציה, איום ותמרון ההורה הזקן למתן כסף? על כן יש להדגיש, כי ניצול מתרחש כאשר מישהו משתמש בכוחו ובהשפעתו על מנת להשיג תמורה כספית. שפעה מושגת על ידי מתק שפתיים וחנופה, או על ידי שימוש בכוח פיזי או מילולי כמו איומים, הפחדה, סחיטה. שליטה כלכלית תושג ביתר קלות כאשר הקורבן תלוי במנצל ופוחד ממנו.
היקף התופעה
מנתוני מחקרים בעולם אנו למדים כי זהו אחד מסוגי ההתעללות הנפוצים ביותר. בין שליש למחצית המקרים המדווחים בארצות הברית ובקנדה היו אלה זקנים קורבנות לניצול כלכלי. בישראל, על פי נתוני הסקר הארצי על התעללות והזנחה של זקנים, שפורסם בשנה שעברה באונ' חיפה בשיתוף אשל, 6.6 אחוזים מהנחקרים דיווחו כי נוצלו כלכלית בשנה שקדמה לביצוע הסקר.
השלכות ותוצאות
מן המחקר ומן הפרקטיקה בשטח אנו עדים לתוצאות הקשות וההשלכות של מעשי הפגיעה והניצול על שלום הזקן ואיכות חייו. הבסיס הכלכלי המהווה יסוד לעצמאותו של האדם נשמט מתחת לרגליו. תחושת הביטחון מתערערת והתלות בסביבה גוברת. עקב כך נוצר פער בין צרכיו הבסיסיים של הזקן לבין המשאבים העומדים לרשותו, והוא עלול לסבול מחסך, עד כדי חוסר יכולת לספק צרכים אלה. אחת מתוצאות הניצול הכלכלי הוא, איפוא, הזנחה, ובעקבותיה ? פגיעה בשלומו ובבטחונו של הזקן. בנוסף לאובדן הכלכלי ולביטויים הפיזיים של הניצול הכלכלי וההזנחה, אמונו של הזקן באנשים בכלל נפגע, והוא חש נבגד וחסר אונים.
גורמים חברתיים המסייעים לניצול
מעמד הזקן בחברה גורם להדרה חברתית (הרחקה של קבוצה מתשומת הלב החברתית) של קבוצת אוכלוסיה זו. להרחקה יש ביטוי פיזי ומרחבי באי-שיתופם של הזקנים וחסימת דרכם לשימוש במשאבים נחוצים. הדרה זו מלווה, בדרך כלל, בדיעות קדומות ובסטריאוטיפים שדימוי שלילי בצידם. עמדות שליליות חזקות במיוחד קיימות כלפי בנות 75 ומעלה, הרבה יותר מאשר כלפי גברים (לחלק מהגברים עוד נוטים חסד נעורים בזכות עשייתם ופעילותם בעבר). דימויים וסמלים שכיחים בחברה מהווים ביטוי ליחס השלילי כלפי נשים זקנות, למשל - "מכשפה זקנה" ו"זקנה בלה". מוגבלות ופגיעה בחושים, המאפיינים את הגיל המבוגר, תורמים אף הם להפיכת הזקן למטרה קלה לניצול ולפגיעה. כך הדבר גם לגבי נסיבות כלליות, כגון הימצאות מנצל בסביבת הזקן (בן משפחה, שכן, איש מקצוע), צורך כלכלי של המנצל, הזדמנות ויכולת לתת הסבר הגיוני למתרחש.
קשיים באיתור ובזיהוי הניצול
סוג פגיעה זה אינו מעורר חשד או מותיר סימנים גלויים לעין בתחילת הדרך. הפוגע/מנצל יכול לפעול בשקט, בסודיות וביסודיות ולבצע פעולות שונות, כולל העברת הנכס על שמו, או השתלטות על חשבון הבנק של הזקן. הקושי נובע ממספר גורמים: ? עמדות חברתיות כלפי זיקנה וזקנים, והנטייה לשייך "היעלמות" כסף או פעולות בחשבון לשכחה, או לחוסר הבנה של הזקן את המתרחש. ? מצב קוגניטיבי של הזקן וקושי לקבל ממנו מידע על המתרחש. ? הזקן מבודד, והמנצל דואג לכך שיהיה מבודד עוד יתר. ? הניצול מתרחש במערכת של יחסים משפחתיים, או במסגרת יחסי קירבה ואמון, או בהקשר של מרות והשפעה (כאשר המנצל הוא איש מקצוע). ? תלות ופחד של הזקן הקורבן ימנעו ממנו לשתף ולספר על המעשה.
טיפולוגיה של הקורבן
הזקנים מהווים מטרה קלה: קל לאתר אותם, לזהותם ו"להסתפח" אליהם. תחושת בדידות של הזקן, אובדן ושכול עלולים להאיץ תהליך הניצול. ניתן לאפיין מספר טיפוסי קורבנות. טיפוס אחד הוא "ההורה הטוב", הנובע מקיומה של נורמה חברתית חזקה של סיוע ונתינה לילדים, כמעט ללא גבול. לעיתים ההורים מבטלים את רצונם מפני מה שנראה בעיניהם כטובת ילדיהם. הורים רבים מוכנים לחסוך מפיהם כדי לתת לילדם הזדמנות שאולי לא היתה להם. במצבים אלה הם אינם מביאים בחשבון את ההשלכות מרחיקות הלכת להעברת כספם, ו/או רכושם, לטווח הארוך. טיפוס אחר הוא "האסיר הכלכלי". הזקן התשוש תלוי במטפל בשכר, והמטפל מצידו מזהה הזדמנות, מבודד את הזקן ויוצר תלות מוחלטת שלו עד לאובדן רצונו להיות חופשי ועצמאי. גם אם הזקן ער למתרחש, הוא חש חסר אונים וחסר יכולת להתנגד. ה"מועד לפורענות" הוא אדם אשר בדרך כלל ניהל את ענייניו, אולם מפאת גילו הגבוה, מוגבלותו, או לעיתים בשל ירידה קוגניטיבית, הוא פונה בבקשת עזרה למישהו בסביבתו. האצלת סמכות זו אינה תמיד גלויה או רשמית. התלות גוברת, ועימה ? ההזדמנות לניצול לרעה של המצב. טיפוס "האלמנה המתאבלת" מתאר אשה אשר בן-זוגה ניהל את ענייניהם במהלך חייהם המשותפים ואשר נשארת עם פטירתו חסרת ידע וחסרת אונים. רמת פגיעותה גוברת בגלל האובדן והאבל. כניסת גורם חדש לחייה מהווה הקלה הן במישור הרגשי ("אני לא לבד, אני עדיין רצויה, אני שווה") והן במישור המעשי.



טיפולוגיה של הפוגע
גם לגבי הפוגעים ניתן לאפיין מספר טיפוסים שהראשון בהם הוא בן המשפחה. מנתוני הסקר הארצי שהוזכר לעיל אנו למדים כי הפוגעים הם בדרך כלל צאצאים בוגרים של הנפגעים. בן המשפחה עלול לעשות שימוש לרעה בייפוי-הכוח שברשותו, או בנגישות החשבון המשותף שלו ושל ההורה. הוא עלול להשתמש בכרטיס האשראי של ההורה, לשכנע את ההורה לבצע פעולות בנקאיות ולהעביר לחשבונו כסף מחשבונו. קבוצת פוגעים ומנצלים זו היא הקשה ביותר להתערבות. ערכים כמו חופש הבחירה ופרטיות המשפחה ונורמות חברתיות שהוזכרו לעיל מקשים על איש המקצוע בתהליך ההתערבות. לעיתים הוא מתקשה לקבוע את הגבול הדק בין נתינה מרצון לבין הפעלת השפעה בלתי הוגנת. במצבים אלה הזקן אינו מוכן להתלונן, וגם אם נודע לאיש המקצוע דבר הניצול, הוא אינו מאפשר לו לנקוט צעדים נגד הצאצא, כדי לא לגרום לו נזק. לעיתים, הפוגע/מנצל הוא אדם זר. בטיפוס זה אנו כוללים שכן, חבר, או מכר מזדמן. אדם זה מתקרב לזקן, ובתהליך ה"חיזור" הוא מנסה לקנות את אמונו. בהמשך הוא מבודד אותו ממקורות מידע, מקרובים, או ממכרים אחרים. הוא מתאר אותם כמי שרוצים ברעת הזקן, מעוניינים לנצלו ו/או להעבירו לבית אבות. הזקן, בדרך כלל, מאמין בכוונתו הטובה של המנצל וסבור כי הוא רוצה ומעוניין לסייע לו. תלות הזקן גוברת, ובשלב זה קל לתמרן אותו ולהפעיל מניפולציות נגדו. הניצול יבוא לידי ביטוי בחתימה על צ'קים במקום הזקן, בשכנוע הזקן להוסיף את שמו בחשבון הבנק, לכלול אותו בצוואה, או להוסיף את שמו לטאבו של הדירה. הוא מלווה אותו לבנק ונותן ל הוראות כמה כסף להוציא מהחשבון, מקבל הלוואה ואינו מחזיר, מקבל לידיו את הטיפול בחשבונות הבנק ובדרך כלל מעלים מידע מהזקן. הוא משכנע אותו לרכוש לו מתנת יקרות ערך (כגון מכונית וכרטיס טיסה) ומשתלט על הדירה (עובר להתגורר עם הזקן מבלי להשתתף בהוצאות). בהמשך מנסה הפוגע אף להוציא את הזקן מהבית. הוא עלול למכור את רכוש הזקן ללא רשותו, ולעיתים ללא ידיעתו. טיפוס אחר הוא איש המקצוע המנצל את הזקן. הוא מכיר אותו בהקשר המקצועי (קבלן בניין או קבלן שיפוצים, עורך דין או רואה חשבון המנהל את ענייני הזקן, הרופא, האחות, פיזיותרפיסט, עובד סוציאלי, מטפל בשכר, או מנהל בית אבות). במצבים אלה מופעלת השפעה בלתי הוגנת, תוך ניצול התלות ויחסי המרות ביניהם.
התערבות
בהתערבות להפסקת הניצול אנו מתמודדים עם קשיים הקשורים לחוסר נכונותו של הזקן לשתף פעולה, וגם עם הקושי לוודא שאכן התרחש הניצול, מפאת בלבול וירידה קוגניטיבית של הזקן, או כאשר המנצל מעורר אמון ובמיוחד כאשר הוא איש מקצוע המנצל את הקרדיט המקצועי. קושי נוסף קשור לעובדה שלפי חוק העונשין (פגיעה בחסרי ישע, 1989) אין חובת דיווח על ניצול כלכלי. לשם מניעת התרחשות הניצול ניתן לפעול במספר דרכים: ? לנקוט אמצעים מקדימים, כגון העברת האחריות לקבלת החלטות בנושאים כלכליים מהזקן הפגיע למישהו מוסמך, נאמן ואמין, וכן ביצוע תשלומים קבועים והוראות קבע על ידי אדם מוסמך ואמין. ? מינוי מקבל קצבה. ? הגבלת חשבונות בנק ? צירוף אדם מוסמך ואמין לחשבון הבנק. ? מינוי אפוטרופוס. ההתערבות מתחילה העם הזיהוי הראשוני, כאשר התגלה לאיש המקצוע כי התרחש ניצול. בתהליך האבחון איש המקצוע יכול להסתייע בחמישה מדדים לאבחנה: 1. מאפייני הזקן, המצביעים על רמת פגיעות גבוהה. בהם: מצבו הקוגניטיבי, מצב החושים, מצב רגשי (עצב, בדידות, תחושת אובדן, שכול), וכן עד כמה נזקק הזקן לעזרת אחרים בקבלת החלטות. 2. מערכת היחסים בין הקורבן לפוגע: אופי היחסים ביניהם, טיב היחסים במשפחה, נורמות והרגלים באורח חיי המשפחה. במקרה שאין מדובר בבן משפחה, יש לבחון את מטרת הקשר ואת משך קיומו (האם יש היסטוריה קודמת של ניצול). 3. מידת הלגיטימיות של העסקה: האם העסקה סבירה? האם היא לגיטימית? מהן הנסיבות? עסקה תיחשב לגיטימית כאשר לא הכריחו את האדם לעשות משהו נגד רצונו ולא הערימו עליו. עיסקה תיחשב כלא לגיטימית ולא חוקית כאשר איימו על הזקן, הונו אותו, גנבו ממנו, או כפו עליו. 4. האם היה מתן מרצון, או תוך ניצול והשפעה? האם היתה כפייה? האם היה "שכנוע" (איום, סחיטה רגשית, מניפולציה), או השתמשו בכוח ובהשפעה תוך ניצול האמון, התלות והפחד. 5. רווח והפסד: מה אופי החליפין? מיהו הנהנה העיקרי? מהי התועלת לכל צד? באיזו מידה ובאיזו רמה מסופקים צורכי הזקן? מהן ההשלכות של הנתינה על איכות חייו ורווחתו?
הטיפול
היה והתרחש ניצול כלכלי, ניתן לפעול למינוי אפוטרופוס. לאחר המינוי הוא יכול לפתוח בהליכי תביעה להשבת הכסף ו/או הרכוש הגנוב. ניתן גם להגיש תלונה למשטרה, וזאת מתוקף החוק הפלילי המגן על אדם מפני עושק. החוק קובע עונש מאסר למי ש"מנצל מצוקה, חולשה גופנית או שכלית, חוסר ניסיון או קלות דעת של החולה. אם מוכח כי האדם דרש ממנו, או קיבל ממנו, דבר שאינו מגיע לו כדין, אם דרש מצרך או תמורה העולה במידה בלתי סבירה על התמורה המקובלת במתן שירות, וכן במקרה שנתן תמורה קטנה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת בעד מצרך או שירות".
התערבות ברמה הקהילתית
כדי להתמודד עם התופעה אין די בהפעלת התערבויות פרטניות. על קובעי המדיניות וספקי השירותים לרווחת הזקן לאגם משאבים ולפעול יחד להתמודדות אפקטיבית ולמיגור התופעה. להלן מספר דוגמאות לתוכניות המופעלות בארה"ב: ? ניהול כספי על ידי עמותה המספקת שירותים סוציאליים, בשיתוף עם הבנק. ? צוות המתמחה בהפעלת התערבויות למניעת ניצול כלכלי. ? הפעלת תוכניות בשיתוף שירותי הרווחה, הפרקליטות, המשטרה והבנקים.