נירה אלטלף: מפעל חיים של אישה אחת

מי שעיסוקו הוא מעבר למקור פרנסה, לעולם לא יוצא לפנסיה. את זה מוכיחה נירה אלטלף, שבגיל 70 פלוס ממשיכה להתרוצץ בין בתי ספר ולדאוג שגם דור העתיד ימשיך להימנות עם מה שנהוג לכנות "עם הספר". גם אחרי עשרות שנים של עבודה עם תלמידים ומורים, כמי שפיתחה בסוף שנות ה-70 את שיטת ליט"ף ללימוד קריאה וכתיבה, אלטלף לא רואה את עצמה עדיין מתיישבת על זרי הדפנה ומשאירה את העבודה לאחרים. אלטלף, שמאמינה שכל ילד יכול וחייב לקרוא, הקימה לאחרונה בתל אביב את "המרכז להוראה דיפרנציאלית", המיועד להקניית מיומנות הקריאה לילדים בגני חובה ובכיתות הנמוכות ולתמיכה בילדים בוגרים יותר המתקשים בה. "הקריאה חשובה מאוד להתפתחות האינטלקטואלית והחברתית ולדימוי העצמי של הילד", היא אומרת. "ככל שיקרא עצמאית מוקדם יותר, הוא יפתח הרגלי קריאה ויעשיר את עצמו". את שיטת ליט"ף (למידה יחידנית טיפולית פעילה) פיתחה בעקבות התנסות בשטח כיועצת חינוכית ובהמשך כמפקחת ארצית באגף חטיבת הביניים במשרד החינוך. הנחת הבסיס של השיטה היא שפענוח סימני הכתב הוא המפתח להבנת הנקרא. הוראת השיטה, המתאימה גם לילדים עם לקויות למידה, נעשית פרונטלית ובקבוצות קטנות או בצורה אינדיווידואלית, תוך אפשרות להתקדם בקצב אישי. השיטה הוכחה כיעילה על ידי משרד החינוך, וב-1982 זכתה אלטלף בפרס החינוך על פיתוחה. השיטה יושמה בבתי ספר יסודיים, כשבעבור תלמידי חטיבות הביניים שעדיין מתקשים בקריאה פיתחה אלטלף תוכנית המשך בשם תקו"ה (תוכנית קריאה והבנת הנקרא). עשרות מורים שהוכשרו ללמד בשיטה פועלים עד היום בכ-150 בתי ספר ברחבי הארץ, גם במגזר הערבי.


אלטלף לא מצטרפת למקהלת המאשימים את אמצעי הטכנולוגיה בהרגלי הקריאה הנכחדים של ילדי העידן המודרני. "כשילדים לומדים לקרוא בקלות ובהנאה, קוראים היטב ובשטף ולומדים גם להסיק משמעות מהטקסט, הם יאהבו לקרוא ויקראו. אני לא תולה את חוסר הקריאה בהרגלי הצפייה בטלוויזיה. יש ילדים שגם משחקים במחשב וצופים בטלוויזיה וגם אוהבים מאוד לקרוא. הקניית קריאה בצורה מהנה וקלה היא העניין המשמעותי לדעתה. "חשוב שילדים באמת ילמדו לקרוא, כי הרבה ילדים פשוט לא שולטים במיומנות הזאת ולכן מסרבים לקרוא, ולצערי יש לא מעט מקרים כאלה. גם ילד שלמד לקרוא אבל לא קורא בשטף, לא מפיק בקלות משמעות מהטקסט ונוצר מעגל. כשאתה לא קורא, השפה שלך דלה ואז אתה קורא פחות". המרכז החדש שפתחה מיועד לשרת ילדים הזקוקים לתמיכה בקריאה ובכתיבה מעבר לתוכנית הלימודים בבית הספר. דגש נוסף יושם על שיתוף ההורים והמשפחה כולה במשימה באמצעות סדנאות וחוגים משותפים להורים ולילדים. "זה יכול להיות זמן איכות משפחתי ודרך ללמד את ההורים לאבחן בעיית קריאה אצל הילדים ולהבין שהיא לא נובעת מעצלות ומחוסר מוטיבציה". מוזמנים, כמובן, גם סבים וסבתות שמוכנים להירתם למשימה ויכולים להגיע עם הנכד במקום ההורים העסוקים. "אם יש קשר קרוב בין הסבא או הסבתא לנכד, יש בהחלט מקום להיכנס לנושא ולעזור. זה יכול לתרום לכל הצדדים ולחזק ולהעמיק את מערכת היחסים".


כסבתא לתשעה נכדים בעצמה, אלטלף היא שותפה פעילה בהקניית המיומנות ואהבת הקריאה לצעירי המשפחה. "כשאני באה לבקר את הנכדים, תמיד יהיה מי שירוץ לספרייה ויביא ספר שאקרא לו. ככל שקוראים להם יותר בגיל צעיר, כך מתעוררת מוטיבציה לקריאה. אפילו ילד בן שנה וחצי יודע איזה ספר הוא אוהב ויכול לפתח קשר לספרים. "קשר משפחתי בין-דורי סביב ספרים וקריאה הוא קשר מאוד מהנה ומפתח, וחשוב שהוא יימשך לאורך כל הדרך. עד שהילד יודע לקרוא וגם אחר כך. גם ילד שיודע לקרוא ישמח לשבת ולהקשיב לסיפור עם אחיו הקטן". אחרי שיחתנו אלטלף ממהרת לנסוע לאחד מבתי הספר הפועלים בשיטתה כדי להדריך את המורים ולסייע בכל שניתן. "למרות שהכשרתי לא מעט מורים ומדריכים בשיטה, אני מקפידה להגיע אישית לבתי הספר, וכמובן מנהלת את המרכז שהקמתי. יצאתי אמנם לגמלאות ממשרד החינוך כבר לפני 15 שנה, אבל אני לא מפסיקה לעבוד. "חשוב לי להגיע לשטח ולעודד התייחסות אישית לתלמידים, כדי שכל תלמיד במדינת ישראל יידע לקרוא". למרות הגיל, היא לא מורידה הילוך. "העבודה שלי היא בבחינת יצירה, ואי אפשר להגיד זהו, עד כאן. כשיוצרים משהו צריכה להיות המשכיות. אני רואה נשים בנות גילי שלא מעוניינות יותר לעסוק בתחום המקצועי ומעדיפות לעסוק בעצמן, וגם זה בסדר. לי בינתיים זה לא מתאים. אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לתרום".
עוד על עבודה והצלחה בגיל מבוגר:

אהובה שרמן: שלוש תערוכות חדשות

פיסול בבצק סוכר: תחביב מתוק ומהנה

קריירה שנייה: מהמטבח בהצלחה

שאני אצא לפנסיה? לא תודה