נכדים, תכירו את החברה החדשה של סבא

אמיר, 64, רחובות, שכל את אשתו לפני שנתיים, אחרי מאבק של כמעט עשור במחלת הסרטן. דווקא בשבעה של זוגתו פגש מכרה ותיקה, עמליה, 66, מרעננה. "הקשר היה מאוד קורקטי בהתחלה", הוא מספר. "היא רצתה לנחם ולהציע עזרה איפה שצריך – בניהול של הבית, במחשבות על העתיד. היא היתה גרושה ותיקה, והכירה את אשתי מגיל מאוד צעיר. אני לא יכול להגיד לך שהיה קליק מהרגע להרגע, אבל תוך חצי שנה עברנו, פחות או יותר, לגור יחד". (*כל השמות בכתבה זו בדויים, הפרטים המלאים שמורים במערכת).

נשמע כמו רומן משמח, שמקל על האבל ועל הבדידות. אבל אל המשוואה הזוגית מצטרפים בני הדור השני, הילדים, והדור השלישי – הנכדים. לאמיר שני בנים ושבעה נכדים, בני 2-18. לעמליה שישה נכדים משלושת ילדיה, בני 15-23. "הילדים שלי והנכדים שלי כבר יודעים שלסבתא יש חבר מפעם לפעם", אומרת עמליה בחיוך. "אצלנו זה היה הרבה פחות מורכב, ובשום שלב לא ניסיתי להסתיר את זה מהמשפחה".

אחרי שסיפרו לילדים התחילו השניים לתהות איך ומתי לערב את הנכדים. "לבנים שלי סיפרתי בארוחת ערב של שלושתנו, מנהג שהיה לנו מאז שאשתי נפטרה", מספר אמיר. "אבל הנכדים זה סיפור אחר. איך אני אמור להציג בפניהם את עמליה? האם צריך להכיר להם את המשפחה שלה? האם היא אמורה לשמש כסבתא שלהם?".

השניים חיכו עוד מספר חודשים להזדמנות מתאימה, "וכדי לוודא שהקשר באמת מתאים". הם חתמו על הסכם זוגיות ואחריו, כחגיגה, החליטו להפגיש בין המשפחות. "ההחלטה היתה לעשות מפגש משפחתי מורחב", מבהירה עמליה, "כדי להסביר לכולם שכל אחד מהצדדים מגיע עם כל המשא, עם כל החבילות, עם כל המשפחה. זה לא רק החבר החדש של סבתא, זה בן הזוג שלה, זה הילדים שלו, זה הנכדים שלו. הפכנו למשפחת בריידי רב דורית".

איפה נפגשים? בכל זאת, כמעט עשרים איש שנפגשים בפעם הראשונה.

עמליה: "לא רצינו להיפגש באף אחד מהבתים, כדי לא ליצור תחושה של צדדים. לא רצינו להעיק על הנכדים של אמיר ושהם יראו אותי פולשת לבית של סבתא שלהם. מצד שני לא רצינו שכולם יבואו אלי. לא רצינו להעמיד פנים שאני מנסה להיות פתאום סופר סבתא. זה ממש לא היה הכיוון".

השניים פסלו את הרעיון של מפגש בבית קפה או במסעדה ("צפוף מדי, אין מקום לאינטימיות") ובסופו של דבר החליטו לגלות מקוריות ולהיפגש בפארק הירקון ("שם לכל אחד יהיה מה לעשות"). הם הזמינו את הילדים לפיקניק, אירגנו ארוחת בוקר מרשימה על שפת הנחל וישבו לחכות לנכדים. "זה היה מורכב, כי מצד אחד יש לי נכדה שכבר השתחררה מהצבא, והיא עסוקה בלימודים שלה, ומצד שני לאמיר יש נכדה בת שנתיים שבדיוק גומלים אותה מחיתולים", אומרת עמליה. "ולכולם את צריכה להסביר עכשיו מי את, מה התפקיד שלך בחיים שלהם".

דייט ראשון עם עשרים איש. צילום אילוסטרציה: shutterstock

"אני דוגלת בארוחות משפחתיות", אומרת דורית שכורי, יועצת זוגית ומשפחתית. "הן יכולות להיות מאוד משמעותיות – זו הזדמנות לבני המשפחה לשבת יחד ולדבר סביב השולחן, וזה יותר אינטימי להיכרות ראשונה בעיני מאשר מחוץ לבית, במקום שבו נמצאים אנשים נוספים. אבל זה תלוי בהעדפות ובאורח החיים של המשפחה. כך או כך, כדאי להקפיד על הזמנה מסודרת לכל המוזמנים.

"להגיד שהמפגש הראשון יהיה דבש? סביר להניח שלא, אבל הוא יצור פתח להיכרות מורחבת והזדמנות לילדים לראות במו עיניהם שלהורה שלהם טוב בזוגיות החדשה. ברגע שהם יראו שהפרטנר החדש מכבד את ההורה שלהם, יהיה להם קל ונוח יותר להסתגל למציאות החדשה. מובן שגם לבן או לבת הזוג החדשים יש חלק בכך: הם צריכים לדעת לא לשנות את סדרי המשפחה הנהוגים, כדי לא ליצור אנטי לקשר בקרב הילדים והנכדים".

בן ונכד באותו הגיל

תפקיד ההורים להכין את הנכדים לשינוי. צילום אילוסטרציה: shutterstock

ליהודה, 61, נולד בן לפני שנתיים מזוגתו השנייה, לירז. מאשתו הראשונה יש לו שלוש בנות וארבעה נכדים, שכולם היום בני שנה-חמש. "לא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות עם הילד הזה", אומרת אלה, בתו הבכורה של יהודה. "הוא נולד כמה חודשים אחרי שאני ילדתי, ועוד לא כל כך הכרנו את לירז. חשבנו שהיא פה בשביל הכסף של אבא שלי, ולא הבנתי מה בחורה בערך בת גילי מחפשת אצל זקן כמו אבא שלי".

למרות תחושות העוינות – יהודה ואשתו הראשונה נפרדו אחרי גירושים מכוערים – הסכימו הבנות לפגוש את אחיהן החדש ובהמשך, להפגיש בינו לבין הילדים שלהן. כיום מבלים כולם כמשפחה אחת גדולה ושמחה. "מאוד עוזר שכולם באותו גיל", אומרת אלה. "פתאום אבא שלי מבין את המשמעות של לקום בלילה, של שיניים. יש בזה משהו מקסים. מצד שני, זה גם מאוד מוזר. אם הילדים שלי הולכים עם סבא שלהם לגינה, ועם הבן שלו, זה נראה כאילו שני הקטנים הם תאומים, לא כאילו הם אחיין ודוד".  

הסברת לבנים שלך שהילד הזה הוא בעצם דוד שלהם?

"הבנים שלי עדיין קטנים מדי להבין את כל הקונסטלציה המשפחתית, הגדול בן חמש והקטן בן שנתיים וחצי. אז יש עוד ילד. הם אוהבים איתו ומשחקים איתו ומבקשים שנזמין אותו ואת סבא ואת לירז הביתה. אני מניחה שבהמשך נצטרך להתמודד עם שאלות יותר מסובכות. היה עכשיו יום המשפחה בגן של הגדול, והיינו צריכים לצייר עץ משפחה. אז ציירנו גם את לירז ואת הבן שלהם, אבל לא הסברתי בדיוק מי ומה, ובטח לא ציינתי גיל".

תפקיד הכנת הנכדים הקטנים לקשר החדש של סבא או של סבתא, לשיטתה של שכורי, הוא בעיקר של הוריהם. "ברגע שההורים ישדרו שהם שמחים עם הקשר החדש של סבא או של סבתא, גם הנכדים ירגישו כך, ולהפך", היא מסבירה. "אם ההורה חש איזשהו אנטי לקשר, גם הנכדים ישדרו זאת".

לא להפתיע: תקשורת טובה והדרגתית

להכין את המשפחה בהדרגה. צילום אילוסטרציה: shutterstock

"החשש הגדול ביותר של המשפחה המורחבת מהזוגיות החדשה של אבא או של אמא הוא לרוב מפני מניע נסתר", אומרת שכורי. "ילדים בוגרים כן רוצים שלהורה האלמן או הגרוש תהיה זוגיות חדשה, אבל כזו שבה יקבלו אותם כילדים – הרי בגיל השלישי כל אחד בא לקשר עם ההיסטוריה שלו, עם הילדים ועם הנכדים שלו".

הדרך להתגבר על הקושי, לדבריה, נעוצה בתקשורת טובה. "בתור התחלה חשוב ליידע את הילדים ברצון ובכמיהה לזוגיות חדשה, עוד לפני שהיא קיימת", אומרת שכורי. "בצורה כזו, כשהיא אכן תתממש הדבר יבוא פחות בהפתעה למשפחה המורחבת".

ובאיזה שלב את ממליצה להורה לספר לילדיו ולנכדיו על הקשר החדש?

"כמובן לא בדייט הראשון, אבל כשיודעים ומרגישים שהזוגיות הולכת לכיוון משמעותי ונכון - כדאי לבשר למשפחה. אני ממליצה לתקשר את הקשר למשפחה בהדרגתיות: בשלב הראשון להכין את הילדים שקיים קשר, לדבר על זה ולשתף אותם. השלב הבא הוא חשיפת הקשר".

פעמים רבות, כשהקשר החדש עולה מדרגה לקראת מעבר למגורים משותפים, מביעים הילדים חשש מניצול ההורה ודאגה לענייני הרכוש. "כדי להתמודד עם זה חשוב לשתף בתחושות, גם הפחות נעימות, ולשקול הסכם ממון", אומרת שכורי. "פעמים רבות ההורה שוכח את עצמו במערכת היחסים החדשה, הוא פתאום שוב מאוהב וקצת זונח את המשפחה. לכן חשוב לשים לב ולהכין את הילדים ואת הנכדים הבוגרים, שגם אם הסבא והחברה החדשה עוברים לגור יחד, הוא לא שוכח את הילדים ואת הנכדים. גם כשהילדים כבר לא גרים בבית, צריך לזכור את ההשלכות שיש למעשים שלנו על המשפחה המורחבת".

מחפשים סבב ב'? נסו בקהילת פנויים פנויות 50 פלוס

להפוך להורים אחרי גיל 50

לגוון את חיי המין אחרי גיל 50

סקס בפרק ב': אפילו טוב יותר

לשמור על הנכדים? לא תודה