נפטרה דוגמנית-העל שסובבה לגברים את הראש

דוריאן לי
, דוגמנית העל הראשונה, שהתפרסמה בשנות ה-40 וה-50, מתה השבוע ממחלת האלצהיימר, בגיל 91. "היא הציגה לעולם שילוב אולטימטיבי של עיניים כחולות זכות כבדוח, ריסים ארוכים, אינטליגנציה עוצרת נשימה וחושניות משכרת בדרך להפיכתה לאחת הדוגמניות המצולמות ביותר בהיסטוריה - אולי הראשונה שהיתה באמת ראויה לתואר סופר-מודל", כך ספד לה השבוע ה"ניו יורק טיימס". בעיני רבים היא היתה אלילה של ממש, כאשר המספר העצום יחסית של הופעות על שערי מגזיני האופנה המובילים היו המדד הבולט ביותר לכך - ב-1946 לבדה היא קיבלה שבעה שערים ב"ווג" ובשש השנים שבאו לאחר מכן הופיעה על יותר מ-50 שערי מגזינים. הקמפיין שלה בשנות ה-50 ללאק ולאודם של חברת "רבלון" - שנשא את הכותרת "אש וקרח" - הגדיר היטב גם את אופיה: "לאלה מכן שאוהבות לשחק באש... שמעזות להחליק על הקרח". הוא צולם על ידי בכיר צלמי האופנה של אז (ואולי של כל הזמנים), ריצ'רד אוודון, מה שעזר לה כמובן להפוך לאגדה במתחם משרדי הפרסום הגדולים ביותר של המדיסון אווניו. "דוריאן היתה באמת הדוגמנית הטובה ביותר של זמננו," הודתה בעלת סוכנות הדוגמנות הגדולה "פורד", איילין פורד. "היא ידעה באופן אינסטינקטיבי מה כל צלם רוצה, והיא התעוררה לחיים בשנייה בה הצמצם נסגר." צלם צמרת אחר, ססיל ביטון, כתב עליה בספרו "פוטוביוגרפיה" (1951), כי היתה תובענית בעבודתה ממש כמו הצלמים הגדולים שצילמו אותה, בהם אירווין פן ולואיז דהל-וולף. היא יכלה להציג בפני המצלמה מיגוון הבעות ומצבי רוח, כולל כאלה שהתאימו ל"מתיקות של ציורי הפסטל מהמאה ה-18, החדות של הדוגמניות שהונצחו בידי מודליאני, והמסתורין של רבים אחרים".


המסתורין הזה רק הועצם בסיפורים על שפע הרומנים שניהלה עם הגברים סביבה, בהן ארבעה מערכות נישואין ומערכת אחת בחטא למרקיז ספרדי נשוי. ויש גם קשר ישראלי בעניין זה - בעלה האחרון, לו היתה נשואה במשך שנתיים מ-1964, היה המחזאי, הסופר והמשורר עידו בן גוריון (בנה של השחקנית דבורה ברטונוב, שהתאבד ב-72'). והיו, כמובן, גם סיפורי אהבה - אמיתיים או דמיוניים - עם שלל סופרים, מוסיקאים וצלמים מפורסמים. בקיצור, לי היתה הבשר שבו כל רכילאי היה שמח לנעוץ את שיניו - והיא ידעה את כללי המשחק ושיתפה איתם פעולה בחפץ לב. "היה לה כל כך הרבה אסטרוגן בגופה, בדיוק כמו שיש לגברים מלאי טסטוסטרון", אמרה עליה כרמן דל'אורפיצ'ה, מי שדיגמה לצידה בשנים ההן. "היא היתה כל כך סקסית בלי להוציא מלה מפיה, וללא ספק - אישיות מלאה משל עצמה." ידידה הטוב, הסופר טרומן קפוטה, כינה אותה Happy-Go-Lucky, ואכן היו הרבה קווי דמיון בינה לבין גיבורת ספרו "ארוחת בוקר בטיפאני", הולי גולייטלי (אותה גילמה לאחר מכן בקולנוע אודרי הפבורן). היא לא התביישה ממנהלי סוכנויות דוגמנות, מעיתונאים, מהקהל, או מגברים. באותה דרך לא התביישה לקדם את אחותה הצעירה, סוזי פרקר, שהפכה גם היא - ובזכות - לאחת מהדוגמניות הגדולות של אמריקה (ותקופה מסויימת אף האפילה על אחותה הבוגרת). דוריאן פרקר (לי היה שמה האמצעי, בניגוד למה שפירסמו העיתונאים, כאילו בחרה בו רק בבגרותה בעצת נומרולוג) נולדה בסן אנטוניו וכשהיתה ילדה עקרה משפחתה לקווינס, שם הפך אביה - כימאי וממציא - ליצרן של חומצה מיוחדת ששימשה לחריטה והפכה אותו לאיש עשיר. מייד בתום לימודי התיכון שלה נישאה לבעלה הראשון, מרשל הוקינס, ולשניים נולדו שני ילדים. הם התגרשו ב-1937 והיא החלה לעבוד כשרטטת טכנית בצי . לאחר מכן המשיכה בחברת התעופה "איסטרן איירקראפט קורפוריישן" שם עזרה לעצב את כנפי המטוסים. כשהעבודה החלה להציק לעיניה, היא עשתה הסבה לקופירייטרית. סיפורים רבים סופרו כיצד הגיעה לדוגמנות, אבל ההתחלה האמיתית היתה כשהבעלים של סוכנות דוגמנות אחת - שבה חיפשה עבודה - היפנה אותה לאורים ותומים של עולם האופנה האמריקאי, העורכת האגדית של המגזין "הארפרס באזאר", דיאנה ורילנד, כשהוא מורה ללי להציג עצמה כבת 19 (היא היתה בת 27, וכזכור - במעמד הלא מחמיא של אשה גרושה ואם לשניים). הדבר הראשון שוורילנד אמרה לה היה שלא תעז לגעת בריסיה המזוגזגים. כבר למחרת צילם אותה אחד מגדולי הצלמים של אותה תקופה, דהל-וולף, כשהיא חובשת כובעון עם הינומת רשת. ביוני 44' היא הופיעה לראשונה על שער ההארפרס באזאר. תמורת העבודה הזו היא קיבלה דולר לדקה - עובדה שהותירה אותה בהלם, הרי עד אז קיבלה דולר לשעה. אביה, שלא היה מוכן לשמוע על כך שבתו תהיה דוגמנית, התעקש שתוותר על שם משפחתה - והיא בחרה בשמה האמצעי. במונחי הדוגמנות של היום היא היתה נמוכה - רק 167 ס"מ - אבל המידות שלה היו בדיוק מה שצריך ויצרו גוף אלוהי שעליו נסוך חיוך חושני. בתוך זמן קצר נהפכה לדוגמנית החביבה על צלמי התקופה, ובהם אירווינג פן וריצ'רד אוודון, שנמנים מאז עם גדולי הצלמים בכל הזמנים. אוודון ראה בה כישרונות רבים ומגוונים, מעבר ליופיה.


בשנות ה-60 פרשה לי מדוגמנות, הקימה את סוכנות הדוגמנות הראשונה בפריס, שנסגרה לימים, והתמסרה לתחביב האהוב עליה - בישול. היא פתחה מסעדה בפריס, בשנות ה-70 הפעילה חברת הסעדה בניו יורק ועבדה עם מרתה סטיוארט בפיתוח מתכונים והוצאה לאור של ספרי בישול. לכאורה היה לה הכל, כפי שהעידה גם כותרת ספרה האוטוביוגרפי "הנערה שהיה לה הכל". נשים קינאו בה, גברים חשקו בה. אבל כשנשאלה, במלאות לה 60 שנה, אם היתה משנה משהו בחייה, השיבה: "כל דקה ודקה בהם". היא השאירה אחריה בן מנישואיה הראשונים (בתה מנישואים אלה נפטרה בשנות ה-90), בת מנישואיה השניים, בן מיחסיה עם נהג המירוצים הספרדי (כאמור, מרקיז נשוי), שהתאבד ב-1977, ובת מנישואיה השלישיים.
עוד כתבות על גמלאים מעניינים

[u]
נעצר זוג הפנסיונרים ששיגע את אמריקה
[/u]

[u]
מסע הפנסיה סביב העולם
[/u]

[u]
מתנה ליום ההולדת ה-101 - רישיון נהיגה
[/u]

[u]
הפנסיונרים ששיגעו את אמריקה
[/u]

[u]
כוכבים בגיל השלישי: כובשים את העולם מחדש
[/u]

[u]
ברברה סטרייסנד בת 65: שוברת את כל השיאים
[/u]

[u]
יפני בן 75 בדרך לכיבוש האוורסט
[/u]

[u]
תחביב להיט חדש: פנסיונרים דואים ברוח
[/u]

[u]
"גברת טלביזיה" ברברה וולטרס מגלה הכל לגיל הזהב
[/u]

[u]
ברברה סטרייסנד בגיל 60: שוברת את כל השיאים
[/u]

[u]
ג'יין פונדה רוצה סקס לבני 70
[/u]

[u]
בנות ה-60+ ברשימת הזוהרות בעולם
[/u]

[u]
מלכת השחקניות
[/u]

[u]
ג'ק ניקולסון: אהבה אחת אחרונה
[/u]

[u]
האייקון החדש של גיל הזהב: האריסון פורד
[/u]