סודות הרפואה האתיופית

שוק באתיופיה. צילום: דקלה דנינו

מה אנחנו יודעים על התרבות של יוצאי אתיופיה? לא הרבה. למעשה גם צעירי העדה, שמתרחקים מהמקורות כחלק מתהליך ההשתלבות בחברה בישראלית, כבר לא יודעים לספר עליה הרבה, ולמסורת שעברה בעל פה מדור לדור, אין המשך.

הספר "אתיופיה בישראל", שיצא בהוצאת "יד יצחק בן צבי" לרגל חג ה"סיגד" האתיופי שחל החודש, שופך אור על מסתרי הרפואה המסורתית של יהודי אתיופיה, המרפאים העממיים, חומרי המרפא, התבלינים והמשקאות האופייניים לעדה. לדברי יעקב יניב, מנכ"ל "יד יצחק בן צבי" המשמש כגוף מחקרי, חינוכי ותרבותי, יש חשיבות רבה לתיעוד המסורת האתיופית, ובין היתר עולם המרפא והתרופות המסורתיות שנמצאות בשימוש אצל זקני הקהילה והן בגדר "עולם הולך ונעלם".

הספר הוא פרי מחקר של עשר שנים, שערכו המסטרנטית דקלה דנינו ופרופ' זהר עמר מהמדור לתולדות הרפואה שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "מאז הוקם המדור לתולדות הרפואה לפני עשר שנים", מספרת דנינו, "אנחנו מתעדים את הרפואה המסורתית של חברות שחיו בארץ ישראל ושל עדות ישראל, כשההתמקדות היא בשימוש בצמחי מרפא והשוואה עם שימושיהם כיום.

תבלינים בשוק באתיופיה. צילום: דקלה דנינו

בהמשך הגיעו דנינו ועמר גם לאתיופיה. "הסתובבנו בשווקים באדיס אבבה, בגונדר ובאזור נוסף במזרח אתיופיה. למדנו על שיטות ריפוי שמוכרות לכלל האוכלוסייה האתיופית ועל שיטות שמיוחדות רק למרפאים מסורתיים. מטפלים כאלה, אגב, פועלים ומטפלים גם בארץ, בשיטות שהביאו משם. הגענו לכמה מהם וגילינו שהם מקבלים מטופלים ומחזיקים בתי מרקחת שלמים של צמחי מרפא שמיובאים מאתיופיה".

מה היו התגובות של בני העדה האתיופית למחקר?

"אנשים פרגנו, למרות שבהתחלה היתה חשדנות. היו גם כאלה שלא שיתפו פעולה, אבל בפגישה השנייה והשלישית הקרח נשבר. כיוון שהקהילה האתיופית מנסה להיטמע בארץ, יש ניסיון לטשטש את קיומן של המסורות הקדומות, וכמי שאינם חלק מהם היה לנו קושי להגיע לנבכי החברה הסגורה הזאת. אני מעריכה שלמרות ההיקף הגדול של המחקר, מה שמצאנו הוא רק קצה הקרחון".