סיפור של גבורה והצלה

מעטות המשפחות שיצאו מהתופת הנאצית בשלמותן. משפחתו של יוסף קומם זכתה להיות ביניהן. אבא, אמא ושני בנים, ששרדו בזכות תושייה, כושר אלתור, הרבה מזל ובעיקר טוב לבם ותעוזתם של מי שהונחו על ידי אנושיות בסיסית.

הסיפור המופלא והנפתל של חיים בהסוואה שהצליחו לנהל בני המשפחה, ביחד ולחוד, בצד הארי של פולין בשנות המלחמה, שבסיומה זכו לעלות ארצה ביחד ולהמשיך כאן את חייהם, הפך לספר בשם "העוז והחסד" שכתב יוסף קומם ויצא בהוצאת "כרמל".

לכתיבת הספר קדם תחקיר מעמיק של שנים. קומם, שהיה ילד בן שלוש כשפרצה המלחמה, זכר באורח פלא את מרבית האירועים שעברו עליו, אך כלל בספר גם עדויות של בני משפחתו ושל אנשים נוספים שהיו עדים ושותפים לאירועים. כל אלה מספקים תמונה מורכבת, המקיפה את קורות המשפחה בין השנים 1936 ל-1950.

את הספר ערך פרופ' גבריאל מוקד, בן דוד שני של קומם (שסיפור הצלתו במסגרת "מחתרת יהודי העיר קאליש בווארשה", נכלל בספר). "הזיכרונות המובאים כאן", כותב מוקד במבוא, "הם בגדר מסמך מדהים. ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ראשית הרי יש משהו מן המדהים בכל הזיכרונות שמרכזם השואה. אך כאן הזיכרונות אינם נסבים על תיאור גיא ההריגה, אלא בעיקר על הסצנה הנרחבת של הימלטות והסתתרות והצלה, תוך סכנת מוות, בקרב הרחוב הפולני. לא תיאורי ההשמדה עצמה, אלא אותה תערובת של מציאות יומיומית ובלהה, של נצנוצי החיים הנורמליים והצד הגיהנומי של השלטון הנאצי, בין הגטו ובין ההימלטות ל'צד הארי' וניסיון ההישרדות בתוכו".

יוסף קומם נולד ב-1936 בעיר קאליש בפולין למשפחה של תעשייני וילונות. אביו היה חירש מילדות. דווקא למומו של האב, שסייע לו להסתיר את יהדותו, כמו גם ליכולות שניחן בהן, היה חלק בהצלה של בני המשפחה. ארבעת בני המשפחה הצליחו להעביר את שנות המלחמה בדירות מסתור בצד הארי, בזהויות בדויות ותוך תהפוכות בלתי אפשריות. באחת מתחנות הצלתו, בדרך לעלייה ארצה, נמנה יוסף קומם עם ילדיה של לנה קיכלר ("מאה ילדים שלי"), בבית הילדים בבלווי, צרפת.

ביום הולדתו ה-46 החל קומם לשחזר את זיכרונות ילדותו לצורך בקשה ל"יד ושם" להכיר במציליו כחסידי אומות העולם. בהמשך הביא אותו התחקיר לפולין ולארצות הברית, שם איתר עדים שהוסיפו את זווית ראייתם לאירועים.

"החומרים החלו להצטבר אצלי", מספר קומם, בן 77 היום, תושב רמת גן, אב לשתי בנות ובן וסב לנכדים. "עם הזמן התעורר בי צורך פנימי לכתוב. רציתי להביא לידיעת הכלל את מופת הגבורה שבסיפור שלי, להנציח ולפרסם את מסירות הנפש של אלה שסייעו. רציתי להראות במה היתה כרוכה מלחמת ההישרדות ולמה לכל כך מעטים היה סיכוי לשרוד, אבל בעיקר היו חשובים לי המסרים ומוסר ההשכל החינוכי ואפילו ההיסטורי, במיוחד לדור הצעיר. בעקבות עדויות של משפחתי, הוכרו שישה ממצילינו כחסידי אומות עולם".

אלה שזכו להינצל היו, לדבריו, פעמים רבות, אלה שהתמודדו בצורה אינדיווידואלית, בכוחות עצמם ובאופן מקורי. לא הלכו עם כולם, אלא ברחו ורכשו זהות שאולה. "התנאים היו כאלה שהיית צריך לא להתגלות בתור יהודי. נדרשו לכך קודם כול ידיעת השפה הפולנית על בורייה והכרה מעמיקה של חוקי ומנהגי הדת הקתולית, כדי להיות מסוגל להתערות בסביבה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

באותה תקופה החליט קומם להקליט את עדותו של אביו לטייפ סלילים. "היו צדדים שלא הכרתי. כילד במצב כזה, ככל שאתה יודע פחות, אתה פחות מסכן את הסביבה. לכל אורך תקופת ההסתתרות רדף אותי פחד שאתפס ואחקר ולא אצליח שלא לגלות היכן נמצאים אבי ואחי, כי היינו מפוצלים במקומות שונים. אמי הייתה במחנה ריכוז, והיו דברים שהייתי צריך להשלים, ולכן פניתי לאנשים שיכלו לשפוך אור נוסף על האירועים".

היו בעדויות של האחרים דברים שהפתיעו אותך?

"לא, אבל זו הייתה השלמה של הסיפור. הסתקרנתי לדעת מה קרה בדיוק. אני טיפוס סקרן שמחפש את האמת".

למה לדעתך האנשים שהסתירו אתכם בבתיהם הסכימו לסכן את עצמם ואת משפחותיהם?

"אני מאמין שזה עניין של אישיות, אבל מעבר לזה, כל האנשים האלה סבלו גם כן מהגרמנים. היו בהם משפחות לאומיות פולניות שהיו בקשר עם המחתרת הפולנית, חלקן היו דתיות-קתוליות ועשו את מה שעשו מתוך אמונה דתית בסיסית. את הדת אפשר לקחת לכיוון כזה או אחר, אבל ציוויי הדת הבסיסיים הם 'ואהבת לרעך כמוך', והם לקחו את זה רחוק מאוד, עד סיכון של עצמם ושל ילדיהם. היה גם עניין של חיבה אישית. גם אותי וגם את אחי אהבו, והתייחסו אלינו כאל בני משפחה.

"אבל זו היתה בעיקר סולידריות עם יצור אנוש אחר, כך אני מפרש את זה, למרות שלא הכול אני מבין. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי חושב איך הייתי נוהג במקומם ואיפה הייתי יכול לבנות מחבוא בבית".

איך אירועי הילדות האלה השפיעו על חייך?

"אחרי המלחמה פיתחתי קצרת ובעיות שינה, שנמשכו עד גיל מבוגר. ייתכן שכתיבת הספר הקלה עלי. אני היום הרבה יותר רגוע ממה שהייתי".

עוד ליום השואה:

הילדים ששרדו את התופת

אהבה בטרזינשטט

עוזרים לניצולי השואה ולצאצאיהם

לפורום ניצולי שואה ודור שני: לחצו