סכנה, דיאטה!

יש דיאטות המפחיתות פחמימות, אבל לפני שמחליטים על דיאטה כזו כדאי לשים לב לערך הגליקמי של הפחמימות, או אולי בכלל כדאי לעשות הפרדת כוחות, התנתקות מוחלטת בין פחמימות לחלבונים, או שבכלל הסוד הגדול הוא באכילת ארוחות קטנות כל שלוש שעות. ישנן דיאטות שבהן דווקא כדאי לאכול מעט כל היום ואז בערב לאכול ארוחה גדולה. אני רואה בעיני רוחי המונים שועטים הביתה כדי לא לפספס חלילה וחס את הארוחה הגדולה... וזה כמובן לא כולל את הכמוסות שמבטיחות נפלאות. אני תמיד טוענת שהפריירים אפילו לא מתחלפים, ולמרות שרובנו כבר מבינים שאין ניסים ונפלאות ואין קיצורי דרך, הרי בכל אחד מאיתנו מקננת התקווה, שאולי בכל זאת מישהו מצא את הפטנט לאכול הכל והרבה ולרזות. ברור, שאת ההבטחות האלה יש לאחסן במחלקת החלומות יחד עם הקרם שמעלים קמטים, או השמפו שיהפוך שיער דליל לשופע. עוד כתבות בנושאי דיאטה

הכירו את דיאטת סונומה: הכי ים-תיכונית



תזונה בגיל המבוגר



בשורה לסובלים מדיאטות - הן לא מרזות



תרופה לירידה במשקל מפחיתה הסיכון למחלות לב



אין מה לחשוש מדיאטה, והאוכל איננו אוייב



"צלחת דיאטה": הכלי היעיל ביותר להורדת משקל

לא פלא, אם כך, שרוב הדיאטות נגמרות באכזבה ומפח נפש. כל עוד זה הנזק היחידי - מילא, אך מי מאיתנו לא התנסה בשברון לב קצר, באכזבה? החיים מלאים בכך ולרובנו יש את הכוחות להתגבר עליהם. לצערי, ניסיונות הדיאטה הרבים לא מסתיימים בכך, אלא מביאים לא אחת להפרעות אכילה ולדימוי עצמי נמוך. אחת הדוגמאות לכך היא של דנית, נערה מקסימה בת 27 שהגיעה אלי עם סיפור המייצג את עולם הדיאטות. עד גיל 15 דנית לא התעסקה בדיאטות, אכלה רגיל (כן, גם מתוק), ואז מישהו העיר לה שנדמה לו שהיא שמנה מעט. ההערה התמימה הזאת שינתה את מהלך חייה. "אני זוכרת את הרגע שהחלטתי שאני עושה דיאטה", נזכרת דנית. ההחלטה היתה, כמובן, לעשות משהו דראסטי כדי לרדת במהירות (מוכר, לא כן?). היא החזיקה מעמד כשבועיים, ואכן, היא ירדה במשקל , אולם אחרי שבועיים של ירקות בלבד עם שני תפוחי עץ וקופסת טונה (במים, כמובן), היא נתקפה בבולמוס נוראי ואכלה מכל הבא ליד. "די נבהלתי מעצמי", סיפרה לי בשיחה, "מעולם לא התנסיתי באכילה שכזאת". מאז, לצערי, היא התנסתה בהתקפי אכילה שכאלה. מגיל 15 ועד 22 הצליחה דנית להתנסות כמעט בכל דיאטה אפשרית, והתוצאה - עודף המשקל, שבעצם לא היה הופך לעודף משקל אמיתי. כלומר, מדיאטה לדיאטה היא עלתה במשקל. והדימוי העצמי? אפשר לתאר. אי-ההצלחות המתמשכות שלה זלגו לתחומי חיים אחרים, ולצערי ביטויים שגורים ומוכרים של "אין לי אופי", "אין לי כוח רצון", הפכו לשיגרה. דנית, כמו רבים אחרים, האשימה את עצמה באי-ההצלחה, כשבעצם לא היה לה ולאחרים סיכוי להצליח. לאחר שנים של התמודדות עם הפרעת האכילה, פנתה דנית לייעוץ והצליחה בתהליך ארוך וכואב להתחבר מחדש לתחושות הרעב והשובע, להיפרד מהרבה מהאכילות הרגשיות ולהבין שחסך, אי-אכילה, לא יכול להיגמר בטוב. "הגעתי למצב של שלום עם עצמי", אמרה, "זה היה כל כך נעים להפסיק את המלחמות המתמידות עם האוכל, כל כך נהניתי שמותר לי לאכול ואני לא צריכה להסתגף". אולם, אז, בבדיקת דם שגרתית, גילו אצלה רמות שומנים גבוהה בדם. שיחה עם דיאטנית, שאסרה עליה מאכלים מסוימים, החזירה אותה לסחרחורת של אסור, הימנעות, ואז מתחילה הזלילה הגדולה. החשש הגדול של דנית היה שהעבודה המאומצת שעשתה בשנה האחרונה תרד לטמיון. "מדהים עד כמה דיאטה יכולה להזיק", סיכמה. ואכן, חלק גדול מה"מדיאטים", במקום לומר שהדיאטה שניסו גרועה, שבעצם לא היה להם כל סיכוי להצליח לאורך זמן, מאשימים את עצמם באי-ההצלחה. הם מתנדבים במהירות ומרצונם החופשי לקחת על עצמם את האחריות הבלתי נמנעת של הכישלון, שבמקרה הטוב נגמר בהשמנה ובמקרה הגרוע מביא להפרעות אכילה. לא בכדי אני טוענת שאנחנו מגדלים דור של שמנים ושל בעלי הפרעות אכילה. אז מה עושים? ראשית, לבדוק כל הבטחה ב"ציציות". להבין שאין קיצורי דרך, אין ניסים. ללמוד להתאים את התפריט אלינו ולא להיפך. הרי לא יתכן שדיאטה אחת, ותהיה הטובה ביותר, תתאים לכולנו. לכל אחד יש את הצרכים המיוחדים ויש להתאים את התפריט אליו. וכמובן, אין מותר ואסור ? הכל מותר, זו רק שאלה של כמויות. וכן, גם מתוק מותר! לא חובה, אבל בהחלט מותר. חשוב לעבוד על שינוי חשיבה והתייחסות לאוכל, להבין מה אנחנו מקבלים מהאכילה ולהיות מוכנים לוותר. וחשוב לא פחות, להבין שזה תהליך ארוך שכרוך במעידות. אז לסלוח ולהמשיך בתהליך. בהצלחה.