ספר חדש: אלף לילה.קום

השינויים והמהפכות שמתחוללים במדינות ערב לא הפתיעו את ג'קי חוגי. כמי שמסקר שנים רבות את המדינות השכנות הוא עד כבר תקופה ארוכה לתסיסה בחברה הערבית שהולידה את המהומות, ובעיתוי מוצלח במיוחד הוא מוציא בימים אלה את ספרו "אלף לילה.קום - העולם הערבי היום" (ספריית מעריב). הספר מכיל עשרה פרקים המעלים באמצעות סיפורים קצרים נושאים מהווי החיים העכשווי במדינות ערב. בידע נרחב ומעמיק חושף חוגי בפני הקורא הישראלי עולם מורכב ממה שנדמה שנאבקים בו חושך וקדמה, דת וחילוניות, פמיניזם ופטריארכליות, שאיפה לדמוקרטיה ועריצות. הוא מתאר את התפקיד המכריע של האינטרנט כבמה לדיון ולהפצת מידע וכמקדם מאבקים לשוויון אך גם פעילויות טרור, את השחיתות ואת דריסת זכויות האדם, את דיכוי נשים ואת תגובת הנגד שלהן, את היחס (המפתיע לעתים) לישראל ואת תפקיד התקשורת בעולם הערבי. הוא עוסק בטרור פונדמנטליסטי ובמהפכות, לצד הנהייה המתפתחת אחר תוכניות ריאליטי; בניתוחים קוסמטיים לעומת תופעות מזעזעות כמו השאת בנות עשר לגברים מבוגרים או סקילת נשים. "אלף לילה.קום" הוא ספרו הראשון של חוגי (43), הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ ובעבר של מעריב וחתן פרס העיתונות של "בני ברית" על מצוינות בסיקור יהדות התפוצות ופרס "קרן המאה הבאה" על כתיבה מאוזנת בתיאור הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא בוגר תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון, ואת שירותו הצבאי עשה ככתב "במחנה". הבחירה במזרחנות הייתה עבורו מובנת מאליה. "זה משך אותי. לא הייתה בעיני אופציה אחרת", הוא מספר, "למרות שאת השפה הערבית למדתי רק באוניברסיטה. לא הייתה לי היכרות איתה בתיכון או בצבא". הוא נוסע ובא במדינות ערב, מאז נכנס לתפקידו במעריב ב-1998, כל זאת עם דרכונו הישראלי. "אני לא מסתיר אף פעם את היותי ישראלי. אין צורך. בניגוד לאווירה בציבור ובפוליטיקה שהיא אנטי-ישראלית ולעתים גם אנטישמית, כשאתה מגיע לבירה ערבית, מקבלים אותך מאוד יפה. "מתקיימות שם שתי זירות שונות בתכלית. הזירה הפוליטית קולנית יותר ומככבים בה רבים ממתנגדי ישראל שחלקם רק מנסים למצוא חן, ולעומתה השטח, אמיתי יותר ומכניס אורחים. בהרצאות שלי אני מספר כמה הערבים סקרנים לפגוש ישראלים ומקבלים אותם יפה, ואנשים מופתעים. "המצרים מברכים אותך ב'אתה מאיר את מצרים'. אצל הירדנים, בדואי יגיד 'אהלן וסהלן' וייתן לך להרגיש שאתה בן בריתו, ופלסטיני יגיד 'אהלן וסהלן', אבל יטרח להזכיר לך שהוא מ'כפר ליד נתניה'. פעם אמר לי ירדני אחד, 'המשפחה שלך מעיראק ואתה לא יכול לבקר שם, והמשפחה שלי מטול-כרם ואני לא יכול לבקר שם'".
הרגשת אי פעם מאוים?
"מעולם לא. פעם אחת נהג מונית מצרי שמע שאני ישראלי ואיבד את יכולת הדיבור. שאלתי אותו אם זו הפעם הראשונה שהוא רואה ישראלי, והוא אמר כן ושתק. חשבתי לעצמי ששנים הוא חונך שישראלים הם מפלצות, והנה הוא רואה מולו בן אדם רגיל. אולי זה מה שנטע בו אילמות".


חוגי הוא לא מאלה שהמהפכות במדינות ערב באו להם בהפתעה. "השאלה הגדולה היא לא איך הופתענו, אלא מדוע התהפוכות הדרמטיות האלה לא קרו קודם. ברוב מדינות ערב אין ביטוח פנסיוני והילדים הם הביטוח של ההורים. על כל שירות צריך לשלם שוחד. אתה מתקבל לאוניברסיטה? שלם שוחד לדקאן. רוצה לפתוח עסק? שלם שוחד לפקיד בממשלה. רוצה משרה בשירות הציבורי? שלם למכער. במצרים עצמה כמעט עשרה אחוזים מהאוכלוסייה מתגוררים על גגות של בתים או בבתי עלמין. כבר בתחילת העבודה על הספר היה ברור לי שאקדיש פרק שלם לאזרח הקטן תחת הכותרת 'קשה להיות ערבי'". עיתוי יציאת הספר, ממש כשהשטח הגיע לנקודת רתיחה, היה מקרי לחלוטין. "כבר העיר לי מישהו בצחוק שעשיתי יד אחת עם חוסני מובארק לתאם את הוצאת הספר, אבל האמת היא שזו הייתה סמיכות מקרים מפתיעה. את הכתיבה עצמה התחלתי לפני שלוש-ארבע שנים. הספר ירד לדפוס ב-30 בינואר, חמישה ימים אחרי פרוץ המהומות במצרים. זה לא מקרי שנושאים רבים שצצו ועלו במהומות מטופלים בו, כמו אינטרנט, תקשורת, נשים, טרור, המצב החברתי. מי שצופה על החברה במדינות ערב מבחין שאלה הסוגיות שמעסיקות אותם".
מה אתה צופה תהיה התוצאה של האירועים האלה?
"התוצאה תהיה תנופה ליברלית בעולם הערבי, שתהיה בסיס לכינון דמוקרטיות בעתיד. זה לא יקרה בן לילה, כי מדובר בחברות שאינן יודעות פלורליזם מהו, אינן מכירות שלטון רב מפלגתי ולא הייתה להן הזדמנות להפנים את חשיבות הדמוקרטיה. אמנות הזלזול באזרח התהפכה על ראשי השליטים והפכה לאקדח טעון נגדם, ולכן הם יאמצו יחס הגון יותר להמונים".
האם זה פותח סיכוי לשלום או לסוג של נורמליזציה עם ישראל?
"התהליכים האלה טובים לנו ולהם גם יחד. הם רוצים שלום איתנו לא פחות מכפי שאנו זקוקים לו. הצורך ביחסים טובים עם ישראל יגדל שבעתיים אם הם יהיו במעבר הדרגתי לדמוקרטיה, שטומן בחובו משברים. ישראל כבר אינה הסיבה העיקרית בעיניהם לצרותיהם. הם עוברים תהליך אמיתי של בחינה וחקירה בנוגע למחלות החברתיות שלהם. אנחנו לא צריכים דיקטטורות מסביב. אנחנו צריכים חברות ליברליות ותאבות חיים שיאתגרו אותנו. הסיכוי לכונן יחסי שכנות טובים עם שכנים שנוהגים בפתיחות ובהגינות בבני ביתם גבוה יותר".
ספר כזה יכול לשנות את מה שהישראלי הממוצע חושב על שכניו?
"קיבלתי תגובות רבות ממכרים שקראו ואמרו 'לא ידעתי שזה ככה', או 'גילינו עולם שלם שלא הכרנו'. אני שמח מאוד, כי המטרה של הספר היא לתת לקורא הזדמנות להיות נוכח, לכאורה, בשיחות סלון שמתנהלות בדמשק, בקהיר או בביירות וללמוד מה מעסיק את הערבי הממוצע. כשאתה מציץ לחברה אחרת, זה תמיד מתכון להפתעות".
יש פרק בספר שאתה אוהב במיוחד?
"אהוב עלי במיוחד הפרק על הנשים. עולה ממנו ממש מהפכה פמיניסטית בתנועה. אתה רואה נשים אסרטיביות מצד אחד ואת מבוכתו של הממסד הגברי מצד שני. במקום השני אני אוהב את הפרק על הטרור. אני טוען שהטרור איננו אידיאולוגי, אלא מאחוריו יש מניע נסתר. לספק פרנסה או עוצמה לבעליו, למשל, להחזיר כוח שאבד. לאיסלאם אין קשר למעשי רצח המוני. הוא אמצעי שמגויס כדי להצדיק את הפשע". את הספר, הקדיש חוגי לאביו. "אבא שלי הוריש לי תכונות שעזרו לי בבואי להסתכל על החברה הערבית. כישראלים קל לנו מאוד ללגלג עליהם, על השפה שלהם, על הנחיתות הכלכלית, הטכנולוגית, הצבאית. אבי נהג שלא לשפוט לחומרה מה שנראה כחולשתם של אחרים. היכולת להבין את החלש היא תכונה נדירה בעיני, ואני מקווה שירשתי אותה ממנו".
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

הפקה חדשה באופרה: נורמה

ביקורת תיאטרון: הוכחה

ביקורת ספר: מעבר לספק סביר

ביקורת תיאטרון: אלוף הבונים

ביקורת קולנוע: מבול