ספר חדש: סבאות עכשיו

(צילום: Shutterstock)

ספרי הדרכה להורים יש בשפע, אבל מה עם סבא וסבתא? האם הם יכולים להניח לעצמם לכהן בתפקיד מבלי לעיין בספר או שניים? בהחלט כן, אבל ידע, כמה עצות טובות ואפילו רק חומר למחשבה, מעולם לא הזיקו לאף אחד. כך לפחות מאמינים הפסיכולוג החינוכי והקליני פרופ' עמירם רביב והפסיכולוגית הקלינית ד"ר עדנה כצנלסון, כותבי הספר "סבאות עכשיו" (הוצאת כנרת-זמורה ביתן-דביר). 

לדבריהם, כיוון שהסבאות הפכה למרכיב חשוב במחצית השנייה של החיים והסבים ממלאים תפקיד חשוב בחיי נכדיהם, השונה מהותית מהתפקיד ההורי, חשוב לדעת איך להתגבר על קשיים ולפתור בעיות, ועדיף למנוע אותן לפני שהן מתעוררות.

הספר מבוסס על ניסיונם הקליני של הכותבים, שבמקביל ממלאים מגוון תפקידים בתחום האקדמי ואף משמשים כסבים בעצמם. המידע המובא בספר מבוסס על תיאוריות בתחומי האישיות, ההתפתחות והמשפחה, על מודלים לטיפול מוקדם בבעיות וכן על מחקר זוטא שנערך בקרב 60 סבים וסבתות. במקביל נעשה מאמץ לתאר תופעות המאפיינות את המציאות הישראלית, שבה יש, כידוע, למשפחה וליחסי הדורות תפקיד מרכזי.

כותבי הספר מאמינים שסבאות צריכה להיות גם מקור לאושר ולהנאה ולא רק מסכת של נתינה אינסופית. מנהג ידוע אצל סבים הוא הניסיון לרצות את נכדיהם ולהיענות לכל בקשה. האם מדובר בהענקה או בפינוק? פרופ' רביב טוען שסבאות (וזה נכון גם לגבי הורות) טובה דיה היא כזו שפוסעת על החבל הדק שבין פחות להרבה מדי. "נכון שלגבי הסבים המסגרת גמישה יותר" הוא אומר, "אבל צריך לזכור שכדי להכשיר ילד לחיות בחברה אנושית, הוא צריך לדעת איך לספק את צרכיו, אך להתחשב גם בצורכי אחרים. 

"מהורים מצופה שיידעו להציב גבולות ולספק את הצרכים רק במידה הראויה, אבל לסבים מותר להיות גמישים יותר בהיבטים החינוכיים. תפקידם לא לחנך, אבל גם לא לפצות על מה שנראה להם שההורים מחסירים. אפשר לתת לילד ללכת לישון יותר מאוחר אצל סבא וסבתא או לקנות ממתק שההורים לא מרשים, אבל גם כאן צריכים להיות גבולות, והסבים צריכים להיזהר לא להשתעבד". 

"לפעול מתוך חופש בחירה, ולא מתוך לחץ ודרישה"

לא רק המקום שבו מציבים את הגבול לנכדים, אלא קשת רחבה של סוגיות נוספות יכולות לעורר מתח ומריבות בין דור הסבים לדור ההורים. "הסיבות הן אינסופיות", אומר רביב. "זה יכול להתחיל בבעיות כלכליות, לעבור דרך הבדלים בהשקפת העולם וסגנון החיים ולהגיע לתחושת קיפוח מבחינת העזרה לאחים בעלי המשפחות האחרים. הרבה פעמים מערכות בעייתיות במשפחה הגרעינית משליכות על מערכות היחסים עם הילדים שבגרו ועם הנכדים. אנחנו מציעים לא לגרור את הבעיות מקודם אל המערכת החדשה, ובוודאי שלא להגיע למצבים הפתולוגיים של שימוש בילדים כדי להעניש את ההורים-סבים.

"יש משפחות שמראש מערכות היחסים בהן קרות ומרוחקות יותר והסבאות לא בהכרח משנה את זה. היא יכולה אמנם לשמש הזדמנות לשינוי, אבל לא כל אחד מנצל אותה. יחסי אמהות-בנות מקבלים הרבה פעמים תפנית חיובית כשמגיעים הנכדים, גם כיוון שיש צורך בעזרה וגם כי הבת-אם מבינה לפתע מה זה לגדל ילד".


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


בנוסף, במשפחות רבות נוצרת תחרות בין שני זוגות הסבים. "רצוי להימנע מליפול למלכודת הזאת", אומר רביב, "אבל סבים נופלים לתוכה לעתים, כשהם מנסים לתת יותר מהאחרים כדי להיות נאהבים. לא פעם נוצרים על הרקע הזה מרירות ותסכולים. מתחילים להשוות את מספר הביקורים אצל הצד השני ואת מה שאנחנו נותנים לעומתם. 

"יש הרבה מאוד מצבים שיכולים ליצור א-סימטריה בין שני זוגות הסבים. פערים כלכליים שגורמים לכך שצד אחד יכול לתת יותר מהשני, הבדלי גיל שמביאים לכך שסבתא אחת בפנסיה ויותר פנויה או גרה קרוב יותר ויכולה להיות יותר מעורבת, בשעה שהשנייה עדיין עובדת או גרה רחוק יותר. לעתים דור ההורים הוא זה שמלבה את התחרות, שעלולה לעורר כעס אצל הנכדים ואצל הוריהם ורגשי אשם ואי נוחות מצד הסבים, שכביכול לא עומדים בסטנדרט". 

גם בנושא הזה, ידע ומודעות יכולים, לדבריו, לשמש כטיפול מונע. "חשוב שהסבים יפעלו מתוך חופש בחירה, ולא מתוך לחץ ודרישה. הם צריכים לתת כמה שהם רוצים ומרגישים, ולהימנע מהשוואות ומתחרות". 

"קשה מאוד ליצור שוויון מוחלט בין הנכדים"

אם מדובר על תחרות, זו קיימת גם בין הנכדים לבין עצמם בעניין תשומת הלב, הבילויים המשותפים או המתנות שנותנים הסבים. "הבדל בהשקעה הסבית בין הנכדים יכול להיות פונקציה של מרחק פיזי, כי לעתים חלק מהנכדים גרים רחוק, או אפילו בארץ אחרת, של מערכת היחסים עם הבנים-הורים, של צרכים מיוחדים שיש לנכד כזה או אחר, אם בגלל בעיות רגשיות או פיזיות ואם בגלל מבנה המשפחה הגרעינית שלו (הורים גרושים, אם חד הורית). גם מין הנכד וגילו משפיעים על מערכת היחסים, ולעתים גם הדמיון שלו באופי או במראה לסבא או לסבתא, וקשה מאוד ליצור שוויון מוחלט". 

למרות השוני בין משפחה למשפחה, מביאים הכותבים בסוף הספר כמה עקרונות מנחים, להלן חלקם:

• נכדים לא יכולים להיות פיצוי על מה שהסבים החסירו בחייהם. אין זו חובתם למלא את חיי הסבים תוכן או משמעות.

• לספונטניות ערך רב, אך כדאי להקדיש מחשבה למקום שבו סבים רוצים שהקשר עם הנכדים יתפוש בחייהם, ולכן יש לתכנן ולהיערך מראש למצבים שונים. מודעות ותכנון יכולים למנוע אכזבות ותסכולים.

• עיקר ההענקה של סבים לנכדים היא לא רק תרומה כלכלית או הקדשת זמן ועזרה בטיפול בהם, אלא מתן תובנות מתוך ניסיון חיים, קשר בין-דורי, נוכחות ומחויבות רגשית. לשם כך יש לעשות דברים בשיתוף עם הנכדים, לשחק, לבלות, לספר סיפורי חיים, ללמד על המשפחה, לקרוא להם סיפורים ולשוחח איתם. יש לעשות כל מאמץ להכיר את עולמם, מתוך היעדר עמדה שיפוטית וביקורתית.

• יש להיות זהירים מאוד במתן עצות להורים. לא להתערב, אלא במקרים גורליים, או כאשר ההורים ביקשו לשמוע את דעתכם. חשוב להיזהר גם לגבי מידת המעורבות של הסבים וגם לגבי תכניה, ולהימנע מחציית גבולות שעלולה לערער את היחסים.

• לאחר הולדת הנכדים, הורים רבים חשים שמקומם אצל הוריהם נתפש לחלוטין על ידי ילדיהם. חשוב להיות ערים לכך שגם בנים בוגרים זקוקים למקום אצל הוריהם.

"סבאות עכשיו", מאת עדנה כצנלסון ועמירם רביב, כנרת, זמורה-ביתן דביר מוציאים לאור




להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
פורום פסיכולוגיה ומשפחה