ספר חדש: סגירת מעגל

הביוגרפיה של מיכה פז נראית כמו לקוחה מספר היסטוריה של העם היהודי בדורות האחרונים. "סגירת מעגל", הספר שהוציא לאחרונה על חייו בהוצאת אוריון, מקפל סיפור חיים נפתל של נער יליד ברלין שבורח ממנה בדקה ה-90 וניצל ומקדיש את שארית חייו לשירות למען מדינת ישראל. את הספר החליט פז לכתוב רק לאחר שהצליח, לפני שמונה שנים, לגלות מה עלה בגורל אמו ואחיו הצעיר, מהם נפרד לפני 71 שנה. הוא כתב אותו לזכר בני משפחתו שנרצחו וכהכרת תודה לאמו, שהתעקשה לחלץ אותו מהתופת הנאצית מבעוד מועד. "רציתי לשתפם בחיי החדשים מאז היותי נער בודד", הוא כותב, "דרך חיי בקיבוץ, בצבא הבריטי ובבריגדה, בסיוע לשיקום ניצולי שואה ובעבודה למען בטחון ישראל וכלכלתה". הוא נולד בברלין ב-1924, בן אמצעי מתוך שלושה, במשפחת פס היהודית-מסורתית ממוצא פולני. הבית היה מוזיקלי והוא ניגן על כינור ושר במקהלת בית הכנסת במקביל ללימודיו בתלמוד תורה. בגיל עשר הצטרף לתנועת "מכבי הצעיר", שחינכה להתיישבות בארץ ישראל, ולמועדון הספורט היהודי "בר כוכבא". החינוך היהודי המסורתי ולימודי העברית והתנ"ך, לצד הפעילות בתנועות הנוער, עיצבו לדבריו את שאיפותיו היהודיות הציוניות לעתיד לבוא. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 החלה המציאות שהכיר להתערער. פז מתאר את תהליך עלייתו של היטלר לשלטון, משחזר את הפחד שהחל להתגנב ללב, את ההסתה והפגיעות ביהודים ואת "ליל הבדולח" בנובמבר 1938, שאחריו החלו הוריו לדבר על עזיבה. שלטונות גרמניה לא אסרו אז, ואף עודדו, יציאת יהודים, אך מרבית מדינות העולם היו סגורות בפניהם. בגלל אחיו בן החמש לא ניתן היה להבריח את הגבול ברגל. הוא עצמו נרשם על ידי אמו ל"עליית הנוער", אך רשימת ההמתנה לעלייה היתה ארוכה. שבועיים אחרי תחילת המלחמה נעצר אביו עם עוד 2,500 יהודים ממוצא פולני והועבר למחנה זקסנהאוזן. בני משפחות העצורים, שעונו למוות במחנה, ניסו לפדות אותם באמצעות ארגונים יהודיים בגרמניה, ללא הצלחה. היחידה שנענתה לקריאתם היתה רחה פריאר, מראשי התנועה הציונית בגרמניה, סופרת ומשוררת, שהקימה בשנות השלושים המוקדמות את "עליית הנוער". היא תמכה במשפחות העצורים והבטיחה לדאוג לילדיהם. לאחר שבמארס 1940 הגיעה הודעה שהאב מת במחנה, הוברח פז עם עוד קבוצת נערים יהודים על ידי אנשיה של פריאר דרך הגבול ליוגוסלביה, וממנה כעבור כמה חודשים ברכבת לארץ ישראל דרך טורקיה, סוריה ולבנון. פז הגיע לקיבוץ משמר השרון והחל להתערות בחברה החדשה, אך בינואר 1943 החליט להתגייס לצבא הבריטי כדי ללחום בנאצים והוצב במסגרת חיל שירות והובלה בקהיר ובאיטליה. "חשתי סיפוק רב על תרומתי הצנועה למלחמה נגד הגרמנים", הוא כותב. בהמשך הועבר ליחידה הפלשתינאית של מתנדבי היישוב העברי, עדיין באירופה, וסופח לבריגדה היהודית. במסגרת "המרכז לגולה", נפלה לידיו ההזדמנות להקל על האובדן האישי שחווה בעזרת טיפול בניצולי שואה באירופה והסדרת הגעתם לישראל. בהמשך שירת באירופה בזהות בדויה של חייל בריטי בביצוע משימות מיוחדות של "המרכז לגולה" לאיתור ניצולים יהודים וסיוע להם. הוא נשלח לפולין הקומוניסטית, כשהוא עובר בדרכו בברלין, לראשונה מאז עזב אותה כנער, והקים בלודז', בסיוע אנשי ארגון "הבריחה", מסגרות קליטה ליהודים לעידוד עלייה לארץ ישראל.


ב-1946 השתתף פז בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים לאחר השואה, ובו נבחר דוד בן גוריון לנשיא ההסתדרות הציונית במקום חיים ויצמן. בין השאר זכה לפגוש שם את מצילתו רחה פריאר וסיפר לה כיצד נרתם גם הוא להצלת יהודים. בהמשך חזר לקיבוץ גבעות זייד ואחר נשלח שוב, הפעם על ידי "חבר הקבוצות", לשליחות במחנות המעפילים המגורשים בקפריסין. הוא סייע שם במשך כמה חודשים בלימודים, בתעסוקה ובאימונים צבאיים, ועם ההכרזה על הקמת המדינה ביקש לשוב ארצה. את ליל ההכרזה בילה על הספינה והיה מהנוסעים הראשונים שירדו במדינת ישראל. עם תחילת מלחמת העצמאות התגייס פז לצה"ל ושימש כקצין קישור בין הצבא לבין המשקים הנתונים במלחמה. בהמשך עבר לחיל האוויר ושימש שם כקצין ביטחון. ב-1950 מונה לראש מחלקת הביטחון באגף המודיעין של חיל האוויר ולנציג השב"כ בחיל. באותו זמן נישא למירה, שהייתה מנהלת לשכתו של עזר ויצמן בתפקידו כראש אגף האוויר במטה החיל ביפו והביא לעולם שני בנים. נדב (שנהרג בתאונה ב-2009) ועצמון. בשנים שאחר כך שימש פז בתפקידים שונים בשב"כ, בין השאר כמנהל המחלקה הארצית לאבטחת משרדי הממשלה בשב"כ ובריכוז הפעילות הביטחונית גופי מחקר ופיתוח, שם עסק בין השאר בלוחמה במרגלי המדע הסובייטים. הוא גם ליווה את עבודות הפיתוח לקראת הקמת הכורים הגרעיניים בדימונה ובשורק ויצא לשליחויות ביטחוניות במערב אפריקה ובאירופה. ב-1975 יצא לפנסיה מוקדמת, אחרי 32 שנות שירות ביטחוני, אך גם אחרי פרישתו המשיך לשרת את המדינה בדרכים אחרות. הוא נבחר לשליח קק"ל בשוויץ, שם גייס תרומות לארגון והיה מעורב בין השאר בפרויקט הנטיעות בנגב. אחר כך יצא לשוק הפרטי וב-1990 הגיעה שליחות נוספת מטעם קק"ל, הפעם לגרמניה שלאחר נפילת חומת ברלין, שם גייס תרומות למען נטיעת יערות ומימון יישובם של עולי חבר המדינות, שהחלו אז לזרום ארצה. איחודה של ברלין אפשר לו לחזור ולבקר בשכונת ילדותו ובקברי אביו אחותו. הבית שבו גדל, כך גילה, עומד עדיין על תלו וכמוהו בית הספר, ממנו גורש בשל יהדותו. עם שובו ארצה הצטרף פז ליחידת "מורשת" של השב"כ ועסק בתיעוד מבצעי השירות מאז הקמתו. לאורך השנים שמאז מלחמת העולם השנייה ניסה מיכה פז לגלות מה עלה בגורל אמו ואחיו הצעיר סמי, היחידים שנותרו ממשפחתו לאחר שאחותו הבכורה מתה במהלך המלחמה מדלקת קרום המוח. הפעם האחרונה שבה ראה את האם והאח הייתה ב-1941, לאחר שגם הם הוברחו מברלין לזגרב. מאחר שלשניים לא היו אשרות עלייה, הם פונו לסרביה בעוד שהוא עזב לארץ ישראל. מאז תום המלחמה ראיין פז ניצולים, חיפש בארכיוני הצלב האדום וניסה לברר בכל כיוון מה אירע להם, עד שב-2003 נתקל בהיסטוריון מאוניברסיטת וינה שחקר את השמדת יהודי סרביה במלחמת העולם השנייה. בהסתמך על כתביו ועל חיפוש בארכיון הקהילה היהודית בבלגרד גילה שאמו ואחיו נרצחו במשאיות גז שיצאו ממחנה המוות סמישטי שליד בלגרד. לאחר הנסיעה הקצרה הורדו הגופות מהמשאיות ונקברו בקבר אחים. עם הגילוי יצא פז עם אשתו מירה ועם בנו עצמון לבקר בשרידי מחנה סמישטי ולנסוע בנתיבן של משאיות הגז מהמחנה בו היו כלואים קודם לכן אמו ואחיו לכיוון העיירה הסמוכה. בהמשך הדרך הגיעו לקבר האחים, בו הוקמה רק לאחרונה אנדרטה. את המעגל סגר סופית בביקור בזגרב, שבה חי כמה חודשים לפני עלייתו ארצה אצל משפחה אומנת יהודית, ובברלין, שבה נולד וגדל. הפעם הגיע אליהן "כיהודי חופשי וגאה, הבא ממולדתו העתיקה-המתחדשת ומביט כמנצח על הסביבה שכה התאכזרה אליו ואל משפחתו. עתה הרגשתי שאני סוגר את מעגל הסבל והאובדן המשפחתי". מיכה פז, כיום בן 89, סב לשבעה וסבא רבא לשניים, מסיים את ספרו במסר לבני הדור הבא: "ברצוני שהדור הצעיר במדינת ישראל, שעסוק במימושו העצמי ועושה בעיקר לביתו, יידע שרק בחיזוק תמידי של יסודות הבית הלאומי והגנה עליו, תוך מאמץ כן למציאת הסדר עם שכנינו, ניתן להבטיח חיים אישיים מאושרים ובטוחים לו ולדורות הבאים".
עוד ליום השואה:

ספר חדש: כאחד האדם

יד ושם: פרטים חדשים על שואת יהודי בריה"מ

בי"ח רמב"ם: פרויקט איסוף שמות קורבנות השואה

ניצולי שואה: זכויות, גמלות והטבות

לקהילת ניצולי שואה ודור שני:

לחצו