חזרה להחיים הטובים

ספר נורווגי חדש: איש השלג

הארי הולה, הבלש הנורווגי המסוכסך-פנימית מהמותחן "אדום החזה", חוזר אלינו ב"איש השלג". גיבור ספרותי ממכר
מאת אורית הראל 30/03/15
ספר נורווגי חדש: איש השלג
מעניק ערך מוסף לקורא. יו נסבו. צילום: יחסי ציבור

 

 

הארי הולה הוא גיבור ספרותי מהסוג הממכר-כובש. גבר של גברים, גבר של נשים. בלש משטרה רודף צדק (ולא שררה), ממוקד מטרה, חריף וחד-אבחנה. וורקוהוליק גברי ושרירי, עם חולשה קשה לאלכוהול, מתבודד ובודד, עם כמעט אפס חיי חברה ובלי משפחה. בלש אפל שכזה, מהסוג שגברים רוצים להתחבר איתו ונשים רוצות להכניס אותו למיטה, ואם אפשר – גם לתקן אותו.

 

 

הארי הולה הוא יציר דמיונו של מחבר המותחנים הנורווגי המצליח יו נסבו, שמככב בסדרת מותחנים פרי עטו, אשר נהפכו ללהיט כבר בעשרות שפות וארצות, וגם אצלנו. הכרנו אותו פה לראשונה ב"אדום החזה", שיצא בעברית לפני כארבע שנים ומאז הוא שב בספרים נוספים בסדרה שתורגמו. גם אני נכבשתי בקסמיו של הולה המבריק-פגום, ושמרתי לו אמונים לאורך ספרי הסדרה שתורגמו, גם במוצלחים טיפה פחות ביניהם.

 

 

רזה מתמיד, בודד מתמיד

 

 

עכשיו הוא חוזר, בספר שפורסם במולדתו כבר לפני שמונה שנים, ומגיע אלינו באיחור שכזה – "איש השלג". הולה של "איש השלג" רזה מתמיד (הוא מתאמן בקביעות במכון), מפוכח מתמיד (ביחסיו עם אהובתו-משכבר, שהשלים עם פרידתם למרות שהם ממשיכים להתראות; פיכח מתמיד (לאורך רוב הספר הוא עומד בפיתוי ולא שותה) ובודד מתמיד (השלים עם הסתלקותם מחייו, ומהחיים בכלל, של עמיתים וחברים לעבודה). והא מכור לעבודה כתמיד, רדוף כתמיד בידי הקורבנות והפושעים, רודף כתמיד אחרי האמת והצדק. וכל זה – בחודש שנחשב לאחד הקשים בנורווגיה מבחינת מזג האוויר, חודש נובמבר שבו מתחיל לרדת שלג והקור לא סתם מקפיא עצמות, הוא חודר דרכן.

 

 

 

נסבו, כדרכו, מיטיב לשזור בעלילה פרטים מזהים ונקודות ציון בעברו של הגיבור, בצורה שאינה מעיקה על מי שמכירים אותו ומבהירה מספיק למי שלא, כדי שיוכלו להצטרף בקלות לקהל של הולה. ועוד כדרכו, הוא מרחיב את היריעה מעבר לגבולות פרשיית הפשע המחריד שבמרכזה, ומספק לקוראים עוד הארות ותובנות על החברה, התקשורת, הפוליטיקה של המשטרה והתרבות הנורווגית. וכל אלה, כמו במותחניו האחרים, מעניקים לקורא ערך מוסף לחוויית המותחן-נטו.

 

 

מה חשבנו על ספרו הקודם של יו נסבו

 

 

ברמת המותחן, הפעם נסבו גרפי ואלים יותר בתיאור מעשי הרצח המזעזעים מאשר בספרים אחרים שלו, ומשתמש גם בתחבולה ספרותית של פיתול כפול בעלילה. קצת כמו סלטה כפולה בהתעמלות, גם כאן בדיוק כשנדמה שקצות החוטים מתחברים וזהות הפושע נחשפה (טוב, במובן מסוים ברור שלא, כי הקורא עדיין אוחז בידיו ספר שממש לא הגיע לסופו), מתברר שזה לא בדיוק ככה והרוצח האמיתי עדיין מסתובב חופשי בין עמודי הספר.

 

 

אמהות חטופות ובובות שלג

 

 

כיוון שמדובר במותחן, לא אפרט על אודות העלילה. אומר רק שאיש השלג, שם הספר, הוא הכינוי שמדביקים הבלשים לרוצח שהם הולכים ומשתכנעים כי הוא רוצח סדרתי: בזירות הפשע שלו, מהן נעלמות אמהות לילדים, הוא משאיר בובות שלג כסוג של כרטיס ביקור. עם כל הסימפטיה שלי להולה, שגברה בספר הזה, נראה לי שהפעם הולה נהפך גם הוא קצת קורבן לעלילה. עלילה שמרוב סיבוכים והתחכמויות, נופלת קצת לבורות של הגזמות ומופרכויות. ניכר שנסבו ביקש ליצור עלילה מרובדת, מורכבת ומפתיעה, אבל בסופו של דבר, הפתרון וההתרה שלו – בעיקר כאוהדת הולה שקראה ספרים קודמים בסדרה – נראו לי די מאולצים וכפויים.

 

 

אוהבים ספרים? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה

 

 

נסבו לוקח את הקוראים למסע שדומה לנסיעה ברכבת הרים: חלק מהזמן הנסיעה היא איטית, חדגונית, כמעט משעממת, ובאחרים היא עוצרת נשימה ומפחידה ביותר (אל תקראו בליל סופה). אלא שבמותחן, גם כזה שיש בו הפוגות כאלה ואחרות, רצוי שהן לא תהיינה בבחינת הפרעות קצב. "איש השלג" הוא מותחן לא אחיד ברמתו, שלא מצליח להישאר מרתק וסוחף ברגעיו השקטים. וכשמדובר במותחן בן קרוב ל-500 עמודים זה לא בריא. אולי זה הרצון של היוצר לעשות משהו אחר, מתוחכם יותר, עם גיבורו, אולי מקרה, ואולי פספוס שנולד מרוב כוונות טובות. כך או כך, "איש השלג" הוא מותחן מפחיד מאוד  – לפרקים – עם גיבור מצוין שכבר היו לו ספרים טובים יותר.

 

 

שורה תחתונה: בעיקר לנאמני הבלש הארי הולה ונורווגיה המושלגת

 

 

"איש השלג", מאת יו נסבו. תרגום מנורווגית: רות שפירא. 486 עמודים. הוצאת  בבל.

 

 

עוד על תרבות ובידור – הקליקו כאן

 

 

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בהחיים הטובים

ריצ'ארד קליידרמן בדרך לארץ: 6 עובדות מפתיעות
השם ריצ'ארד קליידרמן היה שגור בכל בית ישראלי חובב מוזיקה בשנות ה-70 וה-80. הפסנתרן והמלחין הצרפתי המחונן עם...
לקריאת הכתבה
מי נהנה מהשנה שהייתה ומי ירצה לשכוח אותה?
שנת ההצלחה שלי אודטה אודטה, צילום: טל גבעוני מה עשה לה את השנה: אחרי שנים אחדות של היעדרות...
לקריאת הכתבה
תערוכת צילום חדשה עושה כבוד לספורט הישראלי
מיקי ברקוביץ' קופץ על הסל וקורע את החוט האחרון שלו, מראדונה כמעט עף באוויר עם הכדורגל, אייל ברקוביץ' ויוסי...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה