סרט במתנה: אלברט נובס

30 שנה חלפו מאז שגלן קלוז גילמה את אלברט נובס בתיאטרון באוף ברודוויי, ונשבתה בקסמי הדמות והסיפור עד שחזרה אליו בסרט באותו השם. אפשר להבין אותה: קלוז היא אמנם כוכבת גדולה, אבל לפני ואחרי הכול היא שחקנית בכל נימי נפשה, והתפקיד של אלברט נובס, אישה שחיה כל חייה כגבר באירלנד של המאה ה-19, הוא אתגר חלומי לשחקנית. עשר שנים היא עמלה להפוך את הסיפור שהומחז לבמה לסרט, ולצורך כך לא רק התחייבה לתפקיד הראשי, אלא גם הייתה מעורבת בכתיבת התסריט ובהפקת הסרט. "אני באמת חושבת שאלברט נובס הוא אחת הדמויות הגדולות שנכתבו, וגם לסיפור עצמו יש עוצמה רגשית רבה", הסבירה בראיון. "לאורך כל הקריירה שלי ידעתי שמתישהו אקח חלק בעיבוד הקולנועי לסיפור הזה". וזו לא ההתחזות לגבר, המרשימה כשלעצמה שמן הסתם אתגרה וקסמה לקלוז, שגילמה את הדמות לראשונה על הבמה באותה שנה - 1982 - שבה פרצה לתודעה הקולנועית בסרטה הראשון, "העולם על פי גארפ". משהו בסימטריה ובהקבלה הזו אולי מסביר הכול ביחסה של קלוז, בת ה-65, למשחק: בגיל 35 הופיעה ב"גארפ", סרטה הראשון, בו גילמה את אמו של רובין וויליאמס הצעיר ממנה בארבע שנים בלבד (ובהוליווד זו תעוזה אדירה) וגילמה על הבמה אישה שחיה כגבר בודד ומסוגר העובד כמלצר-משרת באירלנד הרחוקה, גם בזמן. לא בדיוק בחירות קונבנציונליות של חותרות-לצמרת בהוליווד ובברודווי בנות גילה. ודאי לא זהובות ונאות כמוה, ולראיה - התפקיד שצרב אותה לנצח בתודעה הקולנועית חמש שנים אחר כך היה כאלכס הפתיינית-הרצחנית ב"חיזור גורלי". לאורך כל הקריירה שלה מקפידה קלוז לגוון, לא להתקבע בשום טייפ-קאסט ולא לזנוח שום תחום. היא עשתה ועושה תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, ואפילו הקליטה אלבומים (כן, גם לגראמי הייתה מועמדת). היא הייתה כאמור אלכס מזרה האימים ונוטפת הסקס ב"חיזור גורלי", שרה הרופאה הבורגנית ב"החברים של אלכס", קרואלה דה ויל ב-"101 דלמטים", נורמה דזמונד ב"שדרות סנסט", פטי יוז ב"דמג'ס" וזו רק רשימה מאוד חלקית. יש לה בבית שלושה פרסי אמי (האחרון על "דמג'ס"), שלושה פרסי גלובוס זהב, פרס אובי (הטוני של אוף-ברודווי) אחד ושש מועמדויות לאוסקר, האחרונה על "אלברט נובס", שעולה בקולנוע ביום ה' (26.4). קלוז היא אלברט נובס, גיבור/ת הסרט הנושא את שמו, ואולי בעצם העובדה שזהו שמו/ה היחיד בסרט מלמד משהו על הייחוד בדמות ובסיפור. בנבדל מסיפורים ומסרטים אחרים שבמרכזם נשים שהתחזו לגברים ("ינטל", "ויקטור, ויקטוריה"), "אלברט נובס" איננו הופך את הצופים לשותפי סוד להתחזות שמתקיימת לצורך דבר מה ספציפי בלבד ואיננו חותר ל"סוף טוב" ברגע שתיחשף הזהות הנשית של הגיבור המתחזה. כמעט להפך: למרות שבהדרגה מתברר כי הזהות הנשית היא אחד משני הסודות הגדולים שאלברט נוצר (השני הוא הכסף הלא מועט שחסך לאורך שנות עבודתו), הגילוי הזה מניע בעיקר תהליכים נפשיים פנימיים ואיננו מהווה שלב בדרך ל"אאוטינג", הוא חלק ממסע אישי, שבסופו אלברט שואף לחיים בסביבה אחרת, אבל ממש לא בזהות אחרת (נשית). הסיפור מתרחש בדבלין, אירלנד, במאה ה-19. תקופה של דיכוי נשים בכלל, של הבדלי מעמדות חריפים, במדינה שרב בה העוני ואשר סבלה גם ממגפות וממחלות. אלברט נובס הוא המלצר המושלם שהוא גם משרת במלון בעיר. הוא טיפוס חריג בצוות העובדים - שתקן, מסוגר, מתבודד. הוא התגלמות נותן השירות שיודע הכול על הנחוץ ללקוחותיו ועליהם בכלל, והם - לא זו בלבד שאינם יודעים עליו דבר, רוב הזמן הם כלל אינם מבחינים בקיומו. קוד השתיקה שלו נפרץ כשלמלון מגיע צבע בשם יוברט פייג' שנשכר לעבודה במקום ומשוכן ללילה בחדרו של נובס. באמצע הלילה מתעורר נובס, החנוט בבגדיו מחשש שסודו ייוודע, כולו פרכוסים בגלל פרעוש קטן שחדר כנראה למחוך החבוי מתחת לבגדיו כדי להשטיח את שדיו/ה.


אלברט מבועת מהחשיפה, אבל יוברט - זהירות, ספוילר - מרגיע את חששותיו בחשיפה משלו. וזוהי תחילתה של ידידות באמת מופלאה ומשונה, שבה נהפך בעצם יוברט לא רק לחבר היחיד והטוב של אלברט, אלא גם למנטור שלו, למי שמעודד אותו להעיז, לדבר (קצת) ולנסות להגשים את חלומותיו, ואפילו מראה לו קצת איך. כפועל יוצא מכך מבקש אלברט את קרבתה של המשרתת הצעירה הלן, מתוך תקווה כמוסה לשאתה לאישה, כדי להשלים איתה את חזות הזוג הנורמטיבי שיהיה בעליו של חנות טבק ומיני מתיקה שהוא מתכנן לרכוש בכסף שחסך. אלא שהלן מאוהבת בג'ו, צעיר נאה וחלקלק המסעיר את חושיה ומסית אותה בשלל צורות ודרכים, ביניהן גם לניצול טוב לבו של אלברט. בתוך כך נחשפת הנאיביות של הדמות של אלברט, שידעה אולי להגן על עצמה בשלב מוקדם מאחורי חזות של גבר, אבל אין לה באמת מושג על העולם, על יחסים או על אהבה. אלברט, שנמלט בגיל צעיר לחיים בדויים בגלל טראומה קשה שחווה כנערה, כי הבין בחושיו שכך יש לו סיכוי, אולי יחיד, לחיים סבירים פחות או יותר, לא מצליח להבין באמת את העולם שסביבו. הטרגדיה של האיש/ה שידע תמיד לשרוד, וידע אפילו לחסוך, לתכנן ולחלום, היא שאינו יודע לקרוא נכון את החיים שזורמים סביבו. קלוז מצליחה להעביר את כל זה במשחק מינימליסטי ומחשמל שנשען על תסריט שמה שלא נאמר בו מפורשות מהדהד לא פחות ממה שכן. אלברט שלה מאופק ועצור וגם מפוחד ורדוף; הוא מדויק ומהוקצע, ומבולבל ואובד עצות; הוא מבקש לעצמו אושר, ופוחד מפניו; הוא מסוגר ומרוחק, פגיע ועדין. קלוז נותנת כאן הופעה מרשימה להפליא, נוגעת ללב ועוצמתית, שמצליחה להעביר את כל קשת מצוקות הדמות, ועל הדרך גם את המסרים העצובים בסיפור כולו, שמעורר הרהורים נוגים על יחסי גברים-נשים, כוח ומרות, על החברה - מה השתנה ולא השתנה בה, על מעמד האישה אז ועכשיו, ועל הצורך האנושי המתמשך בקרבה ובחברות, באינטימיות ובאהבה. את יוברט פייג' - עוד ספוילר - מגלמת באופן כובש ביותר ג'נט מקטיר הבריטית. יוברט שלה הוא בדיוק ההפך מאלברט של קלוז, משפת הגוף הפתוחה, רחבת התנועות, דרך החיוכים והביטחון העצמי, וכלה בחדוות חיים מידבקת ואופטימיות חסרת תקנה. החיבור על המסך בין שתי דמויות כה מנוגדות, המגולמות באופן מרהיב ומשלים בידי שתי שחקניות מצוינות, יוצר תמונה שלמה של ניגודים שביניהם, בין כל מה שנאמר ולא נאמר במפורש ביניהן ומפיהן, עולים אמירות ומסרים (רובם די נוגים) על מצבן של נשים בחברה ועל החברה האנושית בכלל. הבמאי רודריגו גרסיה (הבן של גבריאל גרסיה מרקס) ביים דרמה תקופתית, שכיאה להגדרה מתנהלת באיטיות (לעתים רבה מדי), נשענת בהרחבה על מילים ושתיקות, מסוגננת למראה בגוונים עגומים ועטופה בבגדים תקופתיים מוקפדים. קלוז עצמה לובשת כל הסרט מדי מלצר-משרת או פיג'מה דהויה ורכוסה היטב, למעט סצנה אחת שבה היא מתנסה, לראשונה בחיי הדמות בעצם, בבגדי אישה. ולא נוח לאלברט בהם, הוא אפילו מועד ונופל. יתרה מזאת, היוצרים והשחקנית הקפידו - בניגוד למקובל בסרטי זהויות מתחלפות -שגם בסצנה הזו אלברט ייראה יותר כגבר שהתחפש לאישה מאשר כאישה החושפת את זהותה האמיתית. וגם זה חלק מהאמירה של הסרט, שבו קשה לזהות באלברט את קלוז אבל קל כל כך לזהות בו את כל קשת הפגיעו?ת האנושית.
לצפייה בקדימון של הסרט:

לחצו

רוצים לזכות בהזמנה זוגית לסרט "אלברט נובס"? היכנסו לקהילות מוטק'ה והשתתפו בפעילויות הבאות:

קהילת גינון
שיר הלל ליפי הטבע והפרחים בגינה הגינה, הפרחים ויפי הטבע הם השראה לסופרים ולמשוררים רבים. העלו תמונה מהגינה שלכם או עציץ שמעלה בכם השראה או מעורר חוויה של יופי ואסתטיות והצמידו לו שיר מוכר או שיר שלכם וכתבו למה לדעתכם השיר והתמונה מתחברים. מנהלי הקהילה יבחרו את ארבעת הצילומים והשירים המרגשים ביותר והם יזכו בכרטיס זוגי לסרט "אלברט נובס". המבצע הוא עד יום שני, 30/4/2012. לקהילת גינון:
לחצו

קהילת אמנות
"בחיינו קיים צבע יחיד, כמו על פלטה של אומן, אשר מספק לנו את משמעות החיים באמנות. זהו צבע האהבה" (מארק שגאל). יצירת האמנות ואהבה נשזרות זו בזו באופן טבעי. צריך אהבה גדולה לאמנות על מנת ליצור. ספרו לנו על האהבה הגדולה שלכם לאמנות ועל החיבור האישי שלכם אליה, ואולי תזכו בפרס. מנהלי הקהילה יבחרו את ארבעת הסיפורים המרגשים ביותר והם יזכו בכרטיס זוגי לסרט "אלברט נובס". המבצע עד יום שני, 30/4/2012. לקהילת אמנות:
לחצו

קהילת קריאה
לעולם לא אשכח את הספר ששינה את חיי לכל אחד מאיתנו ספר, ואולי יותר מספר אחד, ששינה את חייו, ספר שגרם לטלטלה בנקודת מבטנו על עצמנו או על חיינו, ספר שהשפיע על האופן שבו אנחנו חושבים ומתנהלים. ספרו לנו על הספר שהשפיע עליכם עמוקות וכיצד הוא שינה את חייכם, ואולי תזכו בפרס. מנהלי הקהילה יבחרו את ארבעת סיפורי הקריאה המרגשים ביותר והם יזכו בכרטיס זוגי לסרט "אלברט נובס". המבצע עד יום שני, 30/4/2012. לקהילת קריאה וספרים מומלצים:
לחצו

קהילת חיות מחמד
חיות המחמד שלנו יכולות להיות בני הלוויה והמורים הכי גדולים שלנו בחיים. לא אחת הן מלמדות אותנו הקשבה, אהבה, חמלה, נאמנות וצדק. העלו סיפור המתאר מפגש משמעותי שעברתם עם בעל חיים, מפגש שלימד ושינה אתכם. הסיפור יכול להיות עם בעל החיים שלכם או עם בעל חיים אקראי. מנהלי הקהילה יבחרו את ארבעת הסיפורים המרגשים ביותר והם יזכו בכרטיס זוגי לסרט "אלברט נובס". המבצע עד יום שני, 30/4/2012. לקהילת חיות מחמד:
לחצו

קהילת הכרויות
"זהו צורך אנושי בסיסי מאוד לדעת שיש מישהו שדואג לתהות איפה אתה אם אתה לא מגיע הביתה בלילה" ( מרגרט מיד). הצורך בשייכות ובאהבה והידיעה שלמישהו אכפת ממך הוא צורך טבעי ומנת חלקו של כל איש ואישה. העלו טיפ משלכם כיצד לדעתכם אפשר להעלות את רמת האהבה בחיים ואולי תזכו בפרס. ארבעת הטיפים המוצלחים ביותר ייבחרו על ידי מנהלי הקהילה ויזכו בכרטיס זוגי לסרט אלברט נובס. המבצע עד יום שני, 30/4/2012 . לקהילת הכרויות:
לחצו

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: בית קיץ עם בריכה

ביקורת קולנוע: לדוג סלמון בתימן

ביקורת ספר: הזאב האדום

ביקורת ספר: מיטה

ביקורת תיאטרון: 33 וריאציות

ביקורת קולנוע: חטיפה לאור יום