סרט טלוויזיה: עליזה

"עליזה". צילומים: עודד קמחי

תומר הימן, הדוקומנטריסט שהביא לנו את הסדרה התיעודית "בדרך הביתה", שעקבה-נגעה-חשפה את קרבי משפחתו, מביא לנו עכשיו את הסרט "עליזה", דיוקן ושיחת נפש אוהבת-נוקבת עם השחקנית עליזה רוזן. גם הפעם מדובר במסמך שמציג וחושף את מושא הסרט - האישה, האישיות, השחקנית עליזה רוזן - אבל גם הפעם הימן מעורב מאוד, מספר ומסביר, ואף מכניס לסרט קטע שבו רוזן משתלחת בו בתסכול ובכעס, כשלהרגשתה הוא חוצה קווים ומחפש אצלה תשובות לעצמו.

עליזה רוזן היא שחקנית ותיקה, מוכשרת ומוערכת, שרק באחרונה זכתה שוב לרגעי תהילה ועדנה מחודשת בזכות התפקיד המצוין שהיא עושה בסרט "מיתה טובה". רוזן גם הייתה לאורך השנים חלק מפרויקטים שנהפכו לאבני דרך בתרבות הישראלית: להקת הנח"ל, התרנגולים (אחת משתי נשים בלבד בהרכב), החמציצים, ניקוי ראש. במשך שנים שיחקה בתיאטרון החאן ובשלל סרטים, תוכניות טלוויזיה, ובכל זאת - מעולם לא נהפכה לכוכבת נוצצת.

הימן, כפי שהוא מספר בסרט, הכיר אותה בזכות אמו, שהעריצה אותה כשחקנית, ופגש אותה אישית לראשונה כשביקש ממנה להשתתף בסרט הסטודנטים הראשון שלו, שעשה ב-1995. בצילומים, הוא מספר, הם התקרבו, "היא הפחידה אותי וריתקה אותי", והוא החל להסתובב סביבה עם המצלמה בלי לדעת למה. זה היה הניסיון הדוקומנטרי הראשון שלו, שלא ממש צלח, ורק אחרי שנים העיז לחזור אליו והצליח לסיים.

לקראת סופו של הסרט מופיעה הכתובית "כעבור 18 שנה", והימן ורוזן, בגרסה עכשווית (שערה הקצוץ אפור יותר, הוא פחות שדוף), צופים יחד בסרט הערוך על מסך לפטופ. הם קרובים מאוד, פיזית וגם נפשית, זה ברור. והצילום הזה, קצר וממוקד, קצר יותר מהסיומת בה היא מסבירה לו איך ולמה הוא צריך לחבק אותה מול המצלמה בסרט אודותיה, אומר ואוצר המון על האישה המורכבת-מוכשרת-מעניינת הזו, ועל היחסים שנוצרו ביניהם ואפשרו את הסרט.

שורה תחתונה: אנושי, נוגע ללב, מעורר מחשבה.

"עליזה", ערוץ 1, יום ג', 23.12, 22:00 (וכן ביס ובהוט), במסגרת רצועת "הסיפור האמיתי". בימוי והפקה: תומר הימן; צילום: עודד קמחי; הקלטה: פיודור ונציאנוב; עריכה: רותי פרי-בר; צוות עריכה: רועי טורנו, איתן ורדי; תחקיר: טלי שמיר-וירצברג. אורך הסרט: 58 דקות

רוצים לדבר על זה? לקהילת סרטים וסדרות טלוויזיה: לחצו