עבודה בגיל מבוגר: לנצל את המשאב האנושי

פרופ' אמנון כספי, חבר הנהלת מפלגת "דור" ומנהל המעבדה למידע במשאבי אנוש באוניברסיטת בר אילן, המתמחה בנושא תעסוקת מבוגרים, החליט לבדוק הלכה למעשה מה קורה לאדם בסוף שנות ה-60 שלו, המגיע לבקש עבודה בלשכת התעסוקה. "עמדתי בתור של האקדמאים", הוא מספר. "כשהגיע תורי, התיישבתי מול הפקיד ואמרתי שאני מחפש עבודה. "סיפרתי על עצמי ותיארתי את הישגיי המקצועיים, אבל כשנחו עיניו של הפקיד על גילי בתעודת הזהות, הוא הסתכל עליי, היסס רגע ואמר שהם לא עובדים עם אנשים בגילים כאלה. הוא גם לא יכול להסדיר עבורי דמי אבטלה, הודיע לי, ומאידך, אהיה חייב להתייצב אחת לחודש בלשכה, אלא אם יינתן לי פטור ממנהל המחוז. "הגעתי למנהל המחוז וישבתי איתו שעה ארוכה, רק כדי לגלות שהאיש לא יודע מה לעשות איתי. המסקנה שיצאתי איתה, פשוטה. שירות התעסוקה פשוט לא בנוי, לא מעוניין ולא יכול להתמודד, עם אנשים בגילי". בניגוד לפרופ' כספי, שעשה את זה מסיבות מחקריות, אנשים בני 67 ומעלה שמוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה לא מעלים בדעתם לגשת, ככל אדם, ללשכה. "מדובר באנשים שעוד לא מיצו את יכולותיהם, אבל כשהם מגיעים לגיל הפנסיה, הם משוחררים מעבודתם. המעסיקים לא חייב להם שום דבר. לא שימוע ולא הסבר. "זהו הון אנושי שלא יסולא בפז, עם ניסיון, עם ידע. אבל בגלל הגיל הכרונולוגי, לא מעניין אף אחד שיש להם עוד לפחות 20 שנות פעילות. המשאב האדיר הזה הולך לאיבוד, שלא לדבר על הנזק האישי שנגרם לאנשים עצמם. יש כאלה שהיציאה ממעגל התעסוקה מביאה אותם לייאוש, לאיבוד עניין בחיים, לתחלואה. "אדם כזה יכול אמנם להתחיל לחפש עבודה, רק שהסיכויים שלו למצוא משהו הרבה יותר נמוכים. בעולם המעסיקים רווחת התפישה הסטריאוטיפית שהגיל הזה מאופיין בסניליות, בקיבעון בהליכון ובקטטר, והקשר בין זה לבין המציאות היום הוא אפסי".
אנחנו מדברים על הקשיים של בני 67 פלוס, אבל כבר מגיל 45 ומעלה יש בעיה למצוא עבודה.
"יש אכן קושי אדיר להתמודד עם דורשי עבודה, כבר בגילים האלה, וכרגע הושק פרויקט של משרד התמ"ת לגבי תעסוקת בני 45 פלוס. אבל אני לא עוסק בקבוצה הזאת, אני מתייחס לקבוצת בני 67 פלוס שרוצים להמשיך בעבודתם. טוענים נגדי שיש אנשים שבכלל לא רוצים להמשיך לעבוד אחרי הפנסיה, ואני אומר שמי שמאושר מלגדל נכדים או ללכת לדוג, שיבושם לו, אבל מי שרוצה להמשיך לעבוד בעבור תמורה כספית, צריך שתהיה לו האפשרות. ומדובר לא רק על כסף, אלא גם על הערכה עצמית, על כך שמישהו מוכן לשלם עבור כישוריי, יכולותיי, ניסיוני וההשקעה שלי".
ואין אף גורם כיום שמסייע לאנשים מבוגרים להתברג בעבודה?
"לומר שאין גורמים כאלה לא יהיה מדויק. יש גוף שנתמך על ידי אשל והביטוח הלאומי ומנסה עם המון רצון טוב להכשיר אנשים מבוגרים לעבודה ולסייע במציאת תעסוקה, אבל יש צורך בגוף מקצועני יותר. אני רואה בדמיוני שירות תעסוקה למבוגרים, גוף שיתמחה עד לפרטי הפרטים בתעסוקת בני 67 פלוס ויוכל לסייע לאנשים לנצל מהיום למחר את ניסיונם ואת מומחיותם במציאת עבודה. שיביא לזיווג מוצלח בין ארגון ועובד מהסוג הזה, שיתמחה במציאת פתרונות ודפוסי עבודה מתאימים ושיוכל לבצע ראיון עומק עם המועמדים, כדי לראות איפה הם נמצאים ולאיזה כיוון הם רוצים לפנות. "במקביל יהיה צורך ללמוד את השוק מבחינת המעסיקים. לאתר את ראשי החברות שיש להם תפישת עולם תואמת. זה לא לפרסם מודעה וזהו, זה לעבוד עם כל גורם". כדי שגוף כזה יוכל לפעול חייב לבוא, לדברי פרופ' כספי, שינוי באווירה הציבורית. "אנחנו חייבים להילחם בסטריאוטיפים. יש בני 35 שהם מאוד עייפים ושחוקים, ובני 70 שהם נמרצים ורעננים. אז בואו נפסיק לדבר על הגיל הכרונולוגי ונדבר על תפקוד ועל מוטיבציה. בואו נזכור שלאנשים הללו יש אינטליגנציה רגשית ואינטליגנציה ארגונית מפותחות יותר, ובנוסף, הם לא יוצאים למילואים ולא מוטרדים בגידול ילדים".
ולא יכול להיווצר מצב שבו המבוגרים שיישארו בעמדותיהם יחסמו את דרכם של אנשים צעירים יותר?
"אני עוסק זה שנים בקידום ארגונים ויודע שכבר בגיל 38 אנשים יכולים לחסום את הקידום של צעירים יותר. אחד התפקידים של שירות התעסוקה למבוגרים, יהיה למצוא מבנה כזה של עיסוקים, שבין היתר לא יחסום קידום של אחרים. אם זו בקרת איכות של המפעל, כתיבת תוכניות הדרכה לעובדים, ייעוץ או כל תפקיד אחר שלא יאיים על אחרים. אפשר יהיה לנטרל גם את סמלי הסטטוס כשמדובר בעובד מבוגר, הוא יהיה מעוניין בעבודה עצמה".
אדם שיכול לעבוד ולהשתכר, יוכל מן הסתם גם להימנע מההתמודדות עם הירידה ברמת החיים שהגיל המבוגר מזמן.
"בוודאי. קרנות הפנסיה וקצבאות הזיקנה של הביטוח הלאומי לא יכולות לספק כיום מחייה הולמת. אדם שמשתכר יכול לשמור על רמת החיים, ואני לא מדבר על אלה שאם לא יעבדו רמת החיים שלהם תיפגע באופן משמעותי ביותר כי אין להם פנסיה כלל והם צריכים להתלבט האם להוציא כסף על אוכל או על תרופות".
אם נניח רגע בצד את ההיבט הכלכלי, למה שאדם מבוגר לא ימלא את זמנו ויתרום את מרצו בתחום ההתנדבותי?
"אנחנו שומעים הרבה את הטענה הזאת. אנשים אומרים, למה שהמבוגרים לא ילכו להתנדב? הנתונים הקיימים כיום מצביעים על כך שמתוך 750 אלף בני ה-65 ומעלה החיים בישראל, כעשרה אחוזים עובדים בשכר ו-12 אחוז מתנדבים. לי יש תיאוריה שאני עומד לבדוק ומסתמכת על ניסיוני המקצועי, שיש חפיפה בין העובדים למתנדבים, שנעה בין שלושה לחמישה אחוזים. אני מסיק מזה שהניסיון להעמיד את העבודה ואת ההתנדבות זו מול זו, אינו מוצלח. אנשים מבוגרים עושים גם את זה וגם את זה, כי יש להם הרבה זמן פנוי. יתרה מזאת, מי שממשיך לעבוד ומקבל שכר, הנכונות שלו להתנדב גדולה יותר, בין השאר כיוון שהוא אדם חיוני יותר, בריא יותר ומאושר יותר".
מה המצב בנושא במדינות אחרות בעולם?
"בארצות המפותחות זה מאוד שונה מאשר אצלנו. בארצות הברית יש אנשים שממשיכים לעבוד כמה שהם רוצים והאפליה פחותה יחסית אלינו. גם באירופה מבינים שיש צורך אמיתי להשתמש במשאב האנושי הזה שנקרא אנשים מבוגרים".
עוד על עבודה בגיל מבוגר:

המרכז לתעסוקת מבוגרים: עבודה בכל גיל

שאני אצא לפנסיה? לא תודה

עבודה מהבית. יש גם הוצאות מוכרות