עד כמה אתם פוחדים להזדקן?

רבות נכתב על הזיקנה, הבדידות, הלבד וגם הביחד. מהי זיקנה? האם אני זקן? ואם כן, מה זה אומר? החברה המערבית לא מיטיבה להפנים את הזיקנה ולהכיר בה - אנחנו חיים בחברה שסוגדת ליופי, לנעורים, לרפואה האסתטית ולחיי נצח. אנחנו עסוקים בלהאריך את חיינו ולא בהכרח בלהיטיב עם חיינו המתבגרים.

בחברות המזרח יש נטייה לראות את מעגל החיים בשלמותו, ולתת מקום לכל שלב בחיים. בהודו ילדים ירחצו בנהר שבו שוטפים גופות - כי המוות הוא חלק מהחיים. בחברות מערביות יתכן וימנעו מילד ללכת ללוויה, משום שהמחזה קשה מדי. אין נכון או לא נכון, לכל תפיסה יש את הטוב ואת הרע שבה, ואת הרציונל התרבותי-חברתי שמנחה אותה.

"אני יודעת שאני חולה מאוד ואינני יודעת איך לספר זאת לנכדים שלי", שיתפה אותי ג' (השם המלא שמור במערכת). "אני כל כך מפחדת שזה יהיה להם קשה", אמרה לי בעיניים בוהקות. נושא מחלתה שב ועולה במפגשים שלנו. איך נפרדים, איך מסכמים, איך עוצמים את העיניים בשלווה? מצד אחד היא מפחדת לדבר על המוות, מצד שני כל כך היתה רוצה לדבר עליו ולדבר אותו עם ילדיה ונכדיה.

״אני מסתכלת עליהם והם כל כך יפים לי, לא הייתי רוצה לחשוב כמה עצובים הם יהיו אחרי מותי״. לא סתם נקרא הפחד הגדול ביותר ״פחד מוות״. זהו מושג קיצון לחוויה מפחידה, גדולה, לא מובנת. ״פחד מוות״ הוא הקצה של ציר הפחד. יש מי שלא מוטרדים מהמוות, יש מי שיעסקו בזה באופן אובססיבי, והרוב בדרך כלל לא מעוניין לדבר על זה, לחשוב על זה, בטח לא לבחון את זה מקרוב.

כתבו על עצמכם סיפור חיים קצר שיוקדש לנכדים

 אנחנו לא אחראים על גורל מותנו, אבל אולי טוב שיש זמן להתכונן לפרידה מסודרת ולא להעלם ביום אחד. צילום: Shutterstock

כל אחד בונה לעצמו את סיפור החיים של אחרי המוות. מה קורה שם? כלום, או אולי המון? כולנו יודעים פחות או יותר שאנחנו רוצים למות בגיל מבוגר, צלולים, לא להיות לנטל על המשפחה ועל הקרובים לנו, לא לסבול מכאב, פשוט ללכת לישון ולא לקום. מובן שאיננו אחראיים על גורל מותנו, ואולי טוב שיש את הזמן לעשות תהליך פרידה מסודר, ולא סתם להיעלם ביום בהיר אחד.

במפגשים עם ג', אנחנו מחליטות להתמודד עם הכאב ועם הפחד. היא מוכנה ללכת למסע לא קל - שבמבט לאחור יהיה מבורך. אני מציעה לה לכתוב קצת על עצמה. סיפור חיים קצר שיוקדש לנכדיה. מהיכן הגיעה, איזו תלמידה היתה, האם היתה שובבה או ״חנונית״ בשפת הילדים? איזה מקצוע הכי אהבה בבית הספר ואיזה הכי שנאה. אנחנו מדברות עליה מתחילת ילדותה - יוצרות את ציר החיים שלה. איזו מתבגרת היתה, מה עשתה בתום הלימודים, איך הכירה את סבא ואיך נולדו ילדיה - הוריהם.

כאן אנחנו מתעכבות ונותנות יותר מקום לרגש, מדגישות אותו ונותנות ביטוי מילולי לתחושות של הלב. איך פגשה לראשונה את בנה הבכור - אביהם? כמה התרגשה להיות אמא בפעם הראשונה וכמה אהבה חוותה. אנחנו במקום של להציף את הרגשות. לבכות, לצחוק, להתגעגע, להיזכר - יש בכך צורך רב.

היא נרגשת להיות ״שם״ שוב. החוויה חוזרת אליה, והיא נותנת לעצמה מקום להיות שוב שמחה, אוהבת, נרגשת, צעירה ובריאה. כשאנחנו ״מפשפשות״ בזיכרונות שלה וכותבות את המילים, מתאפשרת פגישה מחודשת עם מי שהיתה ומה שעשתה בחיים האלו. כמה התמודדה וכמה הצליחה לקשיים שבדרך, כמה התעלתה על המהמורות וכמה צלחה התמודדויות.

אנחנו יודעים לחיות את החיים, חשוב שנדע גם איך להיפרד מהם

בכתיבה עצמה יש גם משהו תראפויטי, והיא מסייעת להתמודד עם כל אובדן. צילום: Shutterstock

היא מרגישה כאילו היא משאירה חותם עבור משפחתה ונותנת משמעות לחייה. היא מרגישה חזקה ובעלת הכלים להתמודד עם הקושי. עם הפחד. נטיית הלב בעבודה כזו היא למצוא את הנקודות שריגשו אותנו והאירו את חיינו, מקומות שהתמודדנו בהם והיינו חזקים ואיתנים - הן פיזית והן רוחנית. המקומות האלה שלפעמים אנחנו שוכחים אותם בשעת משבר.

הדבר נכון לכל התמודדות עם אובדן - תהליך השיחה, זיכרונות העבר והעלאת הדברים על הכתב מאפשר ליצור סיפור חיים יפה, מרגש וכן. סיפור חיים חזק ובונה שמאפשר גם לנו להתחזק וגם להשאיר אחרינו משהו לדורות הבאים – וזה לא משנה אם מתמודדים על אובדן שלנו, של בן הזוג או של קרוב אחר.

תהליך הפרידה הוא קשה ומורכב. יחד עם זאת - הוא חשוב מאין כמוהו. כיום מקובל יותר ויותר לעבור ליווי רוחני לחולים סופניים - ליווי שמאפשר לחולה עצמו ולמשפחתו להיפרד באהבה וממקום עמוק של קרבה.

יש ליווי רוחני בבית או בהוספיס, והוא מועבר על ידי מי שעבר הכשרה מקצועית מתאימה. משפחות רבות מדווחות על עוצמת הליווי ועל היכולת לעבור תהליך עצוב, קשה ויחד עם זה - אוהב ומחבק. בין אם בוחרים בליווי רוחני ובים אם לא – זכרו: כשם שאנחנו יודעים לחיות את החיים, חשוב שנדע גם איך להיפרד מהם.

מוזמנים להמשיך לשתף ולהתייעץ איתי במייל בנושאים שונים, אני מבטיחה שכל שאלה תקבל התייחסות אישית ממני: [email protected].

יעל חביב היא יועצת אישית, מרצה ומעבירה סדנאות לבני הגיל השלישי תחת השם "מפגשים ברומו של גיל".

יחסי חמות-כלה: אפשר גם אחרת

לשמור על הנכדים? לא תודה

"אנחנו חיים ביחד, וכל כך לחוד"

איך בונים את הזוגיות מחדש בפנסיה?

תורת היחסים

מסבא וסבתא אי אפשר להתגרש

איך לפנות בית של הורה שנפטר?

חיים שכאלה: צוואה מצולמת לדור הבא

יומן רשת: כל הסיבות לכתוב בלוג

עוד בנושא: איך לכתוב אוטוביוגרפיה

ומה קורה אצלכם? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה