עד שהאהבה מנצחת

קומדיית קיץ היא ז'אנר עם מטרה ברורה: להנעים בקלילות חביבה את זמנם של הצופים מבלי להעיק על השכל או הרגש. "על אהבה ואי הבנה", שביים הבמאי רב המוניטין ברוס ברספורד ("הנהג של מיס דייזי", "רגעים קטנים של חסד", "הרקדן האחרון של מאו"), משתייך לז'אנר הזה, והולך איתו כמעט עד הקצה: זוהי קומדיה סכרינית מתקתקה שעלילתה מעט מופרכת, והכול נפתר בה ונגמר בטוב ובאהבה הדדית של הכול בכול. מין סיפור חמוד שאינו מצריך שום מאמץ. חיוך טיפשי נמרח על הפנים בקלות במהלך הצפייה בזכות העובדה שהסרט מלא נופים מרהיבים, מוזיקה נעימה ואנשים יפים / מוכרים / סימפתיים, שעושים נעים בעיניים. הסיפור עוסק בשלושה דורות במשפחה אחת החווה משבר מהסוג המודרני, כלומר גירושים. קתרין קינייר מגלמת את דיאן, עורכת דין ניו יורקית טיפוסית (כלומר מאופקת, מהוגנת, שמרנית, מוקפדת), שבעלה מודיע לה בנימוס מאופק ערב אחד, בעודם עורכים את השולחן לקראת בואם של אורחים לארוחת ערב, כי הוא מבקש להתגרש. כדי לקחת פסק זמן לסידור הראש מחליטה דיאן לקחת את שני ילדיהם המתבגרים, זואי שהתחילה אוניברסיטה וג'ייק התיכוניסט, לסופשבוע בלב הפסטורליה הכפרית, בבית אמה ההיפית הסמוך לוודסטוק המיתולוגית. אמה גרייס, שאותה מגלמת ג'יין פונדה, עם גוף חטוב של נערה דקיקה, היא מין ילדת פרחים נצחית שמגדלת מריחואנה במרתף, רואה הילות וחזיונות, עוסקת באמנות ומוקפת תדיר מאהבים וחברות. מה שאמור להיות יומיים פסק זמן לצורך התארגנות מחדש מתארך, כצפוי, לקיץ שלם של אושר ושאר תגליות עצמיות-אישיות ותובנות על החיים ועל אנשים (בעיקר בני משפחה) ובסופו של דבר, כמובן, לשינוי הרבה יותר גדול באורח החיים ממה שגרמו ישירות הגירושים. על הדרך מתברר שגרייס ובתה דיאן לא התראו 20 שנה, בהן דיאן לא ממש שיתפה את אמה בחייה בגלל שלטעמה לא רק שהייתה אם לא ראויה, אלא שאורח חייה נראה לה על גבול הפלילי. אבל אל דאגה: הכול נמחק ונסלח עד סוף הסרט, לא מעט גם בעזרת גבר שרמנטי בשם ג'וד, נגר ומוזיקאי חובב, מהגברים המקסימים הללו (שמתקיימים כנראה רק בדמיונם של סופרים ותסריטאים) שהם טובי מראה ושכל, רגועים ושלווים ונטולי כל צורך להוכיח משהו בחיים, צנועים, מאושרים בחלקם ומסוגלים להכיל בעדנה כל אישה, לא משנה איזה בגאז' נפשי ותסבוכים היא סוחבת. מגלם אותו בחן ג'פרי דין מורגן, הזכור לטוב מ"האנטומיה של גריי".


זואי הסופר-חכמה ומשכילה ונאורה, מתאהבת בקצב הצעיר של העיירה, למרות שתחום עיסוקו מעורר בה רתיעה מהולה בחלחלה. אל דאגה: גם זה יסתדר עד סופו של הסרט, במהלכו יתברר שהוא קצב עם נשמה ירוקה (הכול אורגני), לוחם זכויות החקלאים, בוגר אוניברסיטה, שקט ומכיל כשלעצמו, שלא לדבר על מאהב נפלא. גם ג'ייק חווה בכפר אהבה ראשונה, עם טרה, נערה מקומית בת גילו שמדריכה אותו בנבכי הכפר ואושיותיו, שאותם הוא מתעד במצלמתו לסרט שהוא עושה (וכמובן זוכה בהמשך בתחרות סרטי נוער). הנכדים כמובן מתווכים בין הסבתא לאם, הגבר המקומי הזר מתווך בין הבת לאם, הסבתא מלמדת את הנכדים כמה פרקים מואצים ברזי החיים הנכונים-לשיטתה וכולם ביחד לומדים שלל תובנות חשובות על כבוד ואהבה לטבע, חברות, העצמה נשית, דמוקרטיה ושאר עניינים חשובים. אל תצפו למשחק גדול - למרות נוכחותן של פונדה עטורת הפרסים והתפקידים הגדולים, וקינייר שאמנם איננה כוכבת גדולה, אבל היא שחקנית מצוינת (שתי מועמדויות לאוסקר) ובעלת נוכחות אמינה בכל תפקיד (גם כאן). השתיים הללו, כל אחת בדרכה, סימפתיות וחביבות למדי. מורגן, כבר ציינתי, סימפתי לא פחות ועושה בהחלט נעים בעיניים, וכמוהו גם מקבילו הצעיר בסרט, צ'אנס קרופורד בתפקיד קול, הקצב. את זואי מגלמת אליזבט אולסון, האחות הצעירה של צמד האחיות אולסון, שמשלימה את מצעד הסימפתיים על המסך. ורגע הטריוויה מוקדש למי שמגלמת תפקידון ממש פעוט, של דרסי, אחת מחברותיה של גרייס, והיא לא אחרת מאשר רוזאנה ארקט, שבעבר ניסתה באומץ (אמיתי) להגיד בסרט דבר או שניים על אכזריות התעשייה ההוליוודית כלפי נשים מתבגרות.
שורה תחתונה:
למי שבא לו לחייך מול נופי צפון ניו יורק וג'יין פונדה בסרט קליל לקיץ.
"על אהבה ואי הבנה", קומדיה אמריקנית. תסריט: ג'וזף מוזינסקי, כריסטינה מנגרט; בימוי: ברוס ברספורד; צילום: אנדרה פלורן; עריכה: ג'ון דיוויד אלן; משתתפים: ג'יין פונדה, קתרין קינייר, אליזבט אולסון, ג'פרי דין מורגן, נאט וולף, צ'אנס קרופורד, מריסה אודונל ואחרים. אורך הסרט: 96 דקות עוד על תרבות ובידור:

ארבע נשים מגשימות חלום

עסיסיות מתפרצת ותאוות חיים

הצד האפל של הכפר הציורי

מתיידדים עם הזקנה

במקום הכי שקוף בתל אביב

ביקורת תיאטרון: סטמפניו

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות