חזרה לקריירה שנייה

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

האנשים שמאחורי פסטיבל המוזיקה אבו גוש, שייחגג בסוכות הקרוב זו הפעם ה-50, חצו כבר את גיל הפנסיה, אבל לא מתכוונים לפרוש בקרוב: "עם הזמן יש רק יותר רעיונות ופי אלף יותר ניסיון וידע"
מאת עדי כץ 09/10/16
עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה
לא מתעייף ולא עוצר בעלייה. גרשון כהן, מנהל פסטיבל אבו גוש. צילום באדיבותו

 

 

"אני בלתי נלאה", מעיד על עצמו גרשון כהן בן ה-76 ("קצת יותר"), היזם, המפיק והמנהל של "פסטיבל אבו גוש". מאז 1992 עומד כהן מאחורי הפסטיבל הווקאלי המצליח, ואין לו שום תוכניות לפרוש. "אני מאמין שבן אדם צריך לעבוד", הוא אומר. "לשבת  בפרלמנט בבית הקפה, זה לא בשבילי. אני לא אוהב לדבר, אני אוהב לעשות".

 

לא קל לשכנע את כהן לדבר על עצמו. הוא מעדיף לדבר על הבייבי שלו, פסטיבל אבו גוש, שבסוכות הקרוב ייחגג זו הפעם ה-50 מאז היווסדו. "זה פסטיבל מיוחד שאין מסוגו בארץ", הוא מתגאה. הפסטיבל יתקיים בתאריכים 21-24 באוקטובר, בכנסיית "קריית יערים" שבכפר אבו גוש ליד ירושלים.

 

כהן היה זה שהקים שוב על רגליו, בתחילת שנות ה-90, את פסטיבל המוזיקה הווקאלית, שנוסד כבר ב-1957 אך פעילותו הופסקה. הוא הצליח לדבר אל ליבה של הנזירה קתרין, למזלו חובבת מוזיקה, ותמורת סלילת דרך והתקנת מזגנים בכנסייה, קיבל בסופו של דבר את האישור לפתוח את המקום מחדש לקונצרטים. 

 

"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מוזיקה קלאסית, וכל חיי אני עוסק בהפקות", מספר כהן. "אז אני עושה את מה שאני אוהב ומספיק גם לטייל בעולם. לא צריך בשביל זה לצאת לפנסיה".  

 

 

"כשאני לא פעיל אני נרדם"

 

 קונצרט בכנסייה במסגרת פסטיבל אבו גוש, צילום: דני ארד

 

 

כהן מספר כי העבודה מעניקה לו קודם כל סיפוק רוחני, ואחר כך סיפוק של עשייה - לעצמו ולציבור. "בשלב זה אני לא מתעייף ולא עוצר בעלייה", הוא אומר. לפני מספר שנים חצה את שביל ישראל ואת טרק האנאפורנה בהימלאיה. את יום ההולדת 75 של אשתו חגג לפני ימים ספורים במצוקים מעל ים המלח. "כשאני לא פעיל, אני נרדם".

 

כהן ואשתו אורה, שעובדת איתו בהנהלת הפסטיבל, מתגוררים במושב שואבה שליד ירושלים. יש להם שלושה ילדים, בהם הג'זיסט המצליח אבישי כהן, והם סבים לתשעה נכדים. "אני לא מ'אשרי יושבי ביתך'", הוא אומר, "למרות שאני גר במקום נהדר ומברך כל יום על מה שיש. מה שאין לי, לא צריך".

 

ניהול הפסטיבל, המתקיים פעמיים בשנה, בסוכות ובשבועות, מספק לו תעסוקה לא מעטה. "אנחנו עובדים על זה כל השנה ולקראת הפסטיבל עוד יותר", הוא מספר. "אני עוסק בכל מה שקשור בהפקה ובניהול, בקשרים עם כל הגורמים, מגרפיקה ועד חברת אבטחה".

 

ועדיין, יש לכהן זמן ליהנות גם מעיסוקי פנסיה. "אני עובד בממוצע ארבע שעות ביום, אבל גם בשאר הזמן אני לא ישן. הולך ברגל שעה מדי יום, עובד בגינה, יוצר עבודות עץ במחרטה, מאזין למוזיקה ומשתדל לקרוא גם ספרים. אני ממעט בטלוויזיה, בעיקר אוהב 'נשיונל ג'יאוגרפיק', ומנסה להתעלם מהחדשות".

 

הבריאות מצוינת, תודה ששאלתם. "בינתיים אני לא מכניס לגוף שום כדור, אבל אני אוכל כל בוקר שום עם דבש וטחינה ושותה כל יום לפחות כוס יין. לפעמים אני חוטא גם במשקאות נוספים".

 

במקביל, מספיק כהן לשמש כסבא פעיל, והקשר בינו לבין נכדיו עובר בעיקר דרך אהבתו השנייה - הטבע. "אתמול אחר הצהריים, למשל, יצאתי לטיול רגלי עם הנכדה שלי. אני טוען שאין כמו מוזיקה וטבע. מי שלא אוהב, בעיה שלו".

 

 

"אנשים לא רוצים לפרוש, בדרך כלל מאלצים אותם"

 

 "עם השנים צוברים יותר ידע, זה אבסורד לצאת לפנסיה". חנה צור, המנהלת המוזיקלית של הפסטיבל. צילום באדיבותה

 

 

 

גם חנה צור (60 פלוס), המנהלת המוזיקלית של פסטיבל אבו גוש, מוזיקולוגית, מנצחת ובעבר זמרת אופרה, מעידה שהגיל הוא ממש לא סיבה להפסיק - אולי להפך. "אנשים לא רוצים לפרוש", היא אומרת. "בדרך כלל מאלצים אותם. למי שכל השנים משקיע בתחום כמו שלי וצובר ידע כל כך גדול, זה בכלל אבסורד לצאת לפנסיה. עם הזמן יש לי רק יותר ויותר רעיונות ופי אלף יותר ניסיון וידע".

 

מאחורי צור ניהול מוזיקלי של 40 מהפסטיבלים באבו גוש, ובמקביל היא מנצחת על המקהלה הקאמרית רמת גן. כמנהלת מוזיקלית, אחראית צור על בחירת היצירות והאמנים בפסטיבל, והיא אף עורכת שילובים ביניהם. "אני יכולה לשלב בין 'אהבת הדסה' של שלום שבאזי לבין ויואלדי, בין פיוטים של יהודי עיראק לבין מוצרט, וזה בא מסקרנות לכל גווני המוזיקה".

 

בניית תוכנית לפסטיבל היא לדבריה מעשה אמנות. "מדובר קודם כל בלהמציא את החיבורים, להבין מה פותח את הלב של הקהל ולבנות את זה כמשבצות רגשיות. מאוד מרגש אותי לראות את הקהל, גם צעירים, מתאהב במוזיקה הווקאלית". 

 

בילדותה בעיר חדרה למדה צור נגינה על פסנתר, אבל החליטה שתהיה מנצחת, כשהאזינה לראשונה בגיל עשר ל"אאידה" של ורדי, בסרט קולנוע עם סופיה לורן (שמגרונה בקע קולה של זמרת הסופראן רנטה טבאלדי). "מעולם לא שמעתי קודם קונצרט או אופרה", היא נזכרת, "אבל זה שבה את לבי".

 

היום צור מתגוררת ברמת גן, נשואה ואם לבן. כמה שעות ביום היא מקדישה לעבודה? 24 ביממה, לדבריה. "יכול לקפוץ לי רעיון גם באמצע הלילה, ואני קמה ורושמת אותו מיד, ולפעמים גם לא נרדמת יותר. אני עוקבת אחרי מה שקורה בקולנוע, בתיאטרון, במחול, באמנות הפלסטית - כל דבר שייתן לי אסוציאציות וחיבורים". אם הגיל שלה מאתגר משהו מעיסוקיה, זו הפעולה הפיזית של ניצוח. "הרבה מנצחים מפתחים דלקות במפרקי הכתף והזרוע. אני מאוד מודעת למצב הגב שלי, עושה הליכות לשמירה על כושר, נועלת נעליים גמישות, לא נושאת משאות כבדים על הגב או על הצד ומאוד מקפידה על היציבה".

 

 

"בגיל 83 אין לי זמן לחשוב על להוריד את הקצב"

 

 מוטק'ה שלף, המנהל המוזיקלי. "עוד לא מרגיש זקן". צילום באדיבותו

 

 

 

חבר נוסף בצוות של פסטיבל אבו גוש יכול היה גם הוא להקדיש את ימיו לעיסוקי פנאי, אבל מוטק'ה שלף בן ה-83 מעדיף להתרכז בתפקידו כמנהל המוזיקלי של חגיגת האקורדיונים ואירועי השירה בציבור בפסטיבל. "אני אדם עסוק", הוא מצהיר. "אני פשוט לא יודע להגיד 'לא', אז אני ממשיך לקחת כל מה שמציעים לי בתחום המוזיקה. אין לי זמן לחשוב אפילו על הורדת הקצב".

 

שלף, תושב פתח תקווה, נשוי, אב לבת וסב לשתי נכדות, הוא בוגר המדרשה למורים למוזיקה ("עוד במאה הקודמת"). הוא היה חבר במקהלת רינת וחבורת רננים, ניצח על מקהלות שונות בארץ ועבד עם להקת הנח"ל בתקופת יוסי בנאי ויונה עטרי. כיום, בנוסף לעבודתו בפסטיבל, הוא משמש כמנהל המוזיקלי, המנצח והמעבד של חבורת הזמר של כפר מעש, ומנחה ערבי שירה בציבור.

 

כמי שהוא גם אקורדיוניסט, שלף שמח לקבל לידיו לפני שלוש שנים את חגיגת האקורדיונים, שלרגל הפסטיבל ה-50 תהיה מורחבת וחגיגית יותר. "ישתתפו בה מיטב נגני האקורדיון", הוא מספר. "הם ינגנו במוקדים שונים, בכל אחד סגנון אחר - מוזיקה קלאסית, יוונית, בלקנית ושנסונים צרפתיים".

 

בנוסף, ארגן שלף לפסטיבל אבו גוש הקרוב מפגש של שירה משותפת באולם הכנסייה, בו יהפוך כל הקהל למקהלה אחת גדולה, ומפגשי שירה בציבור של שירי ארץ ישראל שיתקיימו בחורשה ליד הכנסייה, לפי נושא או מלחין. "עיקר המטרה שלי היום היא להחדיר את הזמר העברי ולשמר אותו", הוא מצהיר. "מוזיקה היא הנאה צרופה. כסף אין בזה כל כך, אבל אני שמח שאני עסוק ותמיד נשאר לי גם זמן לנכדות. בכל מקרה, אני עוד לא מרגיש זקן".

 

 

מחפשים עבודה מעל גיל 50? חמש שאלות חשובות 

8 טיפים למציאת עבודה אחרי גיל 50

בית הקפה הירושלמי שמחפש עובדים פנסיונרים

איך מתלבשים לריאיון עבודה

 

להגשים חלום: קריירה מוזיקלית בגיל 70

 

 

הצטרפו לקהילת הצעות העבודה של מוטק'ה

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

ספר ראשון אחרי גיל 60
שבוע הספר בעיצומו, רחבי הארץ כבר מלאים בדוכנים של הוצאות הספרים, ובכל אחד מהם מציעים רבי מכר לצד ספרים...
לקריאת הכתבה
בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה
כשמסתכלים בעמוד הפייסבוק של דלית גודיס אי אפשר לגלות מיד שהיא לא עוד מעצבת אופנה. העיצובים...
לקריאת הכתבה
ממנהלת לשכת סמנכ"ל לבלוגרית אפייה מצליחה
דורית מנו טל-אור שימשה במשך עשרים שנה מנהלת לשכתו של סמנכ"ל בית הספר הפרטי "הריאלי" בחיפה, ודמות מוכרת...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה