עלה למסכים: "המלכה". וירטואוזיות של משחק

הלן מירן ("החשד העיקרי") הולכת לאוסקר ? את זה אומרים כולם. בשנה שבה היא שוברת שיא עולמי כשהיא מגלמת שתי מלכות בשני מדיומים שונים ? את אליזבט השנייה בסרט זה ואת אליזבט הראשונה בסדרת טלוויזיה ? ובה כבר לקחה כמעט כל פרס אפשרי כשחקנית המצטיינת (כולל גלובוס הזהב), היא בהחלט ראויה לו. בגיל 62 היא ראויה גם משום שהיא כבשה לעצמה לא רק את תואר האצלה "דיים" בבריטניה מולדתה, אלא גם יצרה קשת תפקידים נהדרת שממקמת אותה ברשימת השחקניות הגדולות של כל הזמנים. והיא עדיין צעירה, כמובן. ב"המלכה" היא מצליחה להפוך אפילו את הסמל והמוסד המעופש הזה לדמות מעוררת הזדהות ועניין, תוך שהבמאי סטיבן פרירס ("המכבסה היפהפייה שלי") והתסריטאי פיטר מורגן יוצרים את המתח שבין שני קטביה של הבריטיות כיום: המלכה המגנה על השמרנות מדורי-דורות ועל מוסד המלוכה, מול ראש הממשלה הצעיר ומלא האנרגיה לביצוע שינויים ומהפכים בממלכה המייצג את הפוליטיקה העכשווית, שלא לומר את הבריטים העכשוויים. "אתה ראש הממשלה העשירי שיושב מולי," אומרת המלכה לראש הממשלה הטרי. "העניין הוא שראש הממשלה הראשון שישב מולי היה ווינסטון צ'רציל..."



הרצח של דיאנה משתי נקודות השקפה
הפרדוקס הזה ? מהו בריטי ומהי בריטיות ? הוא שעומד ביסוד הסרט, העוקב אחרי ארוע פשוט אחד: זמן קצר לאחר מותה בתאונה של הנסיכה דיאנה נקראת המלכה לחזור ממעון הנופש שלה בבלמורל, סקוטלנד, שם היא שוהה עם בעלה ונכדיה, ילדיה של דיאנה, ללונדון כדי להתמודד עם האסון. דרך הארוע הזה נבחנות יתרונותיה ופגמיה של הבריטיות ובית המלוכה מול עולם מתחדש תוך הצגת רבדיה הנפשיים של המלכה-האם, שבדרך כלל איננו יורדים לפישרה למרות שהיא מלווה אותנו כבר חמישים שנה. לעיתים דמות שהופכת בסיס לפארודיות, ולעיתים דמות ניגוח המזכירה לנו כי היא שולטת על משאבים עצומים בלי שתתרום למעשה דבר למדינה (פרט לגאווה לאומית מוטלת בספק). שתי נקודות ההשקפה הללו ? של שתי דמויות כה מנוגדות ? הן בסיס הדרמה הזו, שכבר קטפה לא רק כל פרס אפשרי, אלא גם את שבחי הביקורת. אבל הסרט הזה אינו עומד במנותק משלל עשייתה של מירן. זה שנים שהיא עוברת בהצלחה בין משימות מורכבות על הבמה הבריטית ("המלט", "חלום ליל קיץ", "טירופו של המלך ג'ורג'") לבין הופעות מצויינות בקולנוע הבריטי והאמריקני - "לילות לבנים" (של בעלה, הבמאי האמריקני טיילור הקפורד), "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" של פיטר גרינוויי, "פארק גוספורד" של רוברט אלטמן ועד "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". ועכשיו גם בדרמת הטלוויזיה "אליזבט הראשונה". הלן מירן, שקיבלה מידי אליזבט השנייה שאותה היא מגלמת את תואר האבירות על תרומתה לדרמה הבריטית, אינה מנסה לחקות אותה ? היא יוצרת על בסיס קווי המיתאר שלה דמות אחרת, עמוקה ומעוררת הזדהות שכולה ניואנסים של כעס, ייאוש, סנוביות, בדידות והומור. עד שלעיתים נותרת דמותה בזכרוננו יותר מדמות המלכה. כפי שאמרה בראיון: "ברגע שהנחתי על עצמי את הפיאה והמשקפיים ? הם כבר עשו הכל. כי אני עצמי ממש לא כזאת, זאת לא הלן מירן..."



מיניות מתפרצת
בכך רומזת מירן גם לעובדה שתמיד ניסו להדביק לה את הדימוי המרדני, המיני, המרוחק מחיי משפחה. אבל היום, כשהיא בשנות ה-60 שלה, היא מרגישה טוב מאי-פעם, הן בהתייחסות למיניות שתמיד הדביקו אליה והן מבחינת מציאת מקומה המקצועי והזוגי בחיים. "זה נהדר, באמת, להיות בת 60 פלוס - האופן שבו החיים מסתדרים ובהדרגה את מתרגלת לעצמך". על המיניות היא מסתכלת היום בחיוך, למרות שלאורך השנים זוהתה איתה. לפני שנים סיפרה בראיון שהיא תמיד מכוונת את השעון המעורר לשעה מוקדמת, כדי שתוכל לשכב עם הגבר שלה על הבוקר. אבל כמו תמיד, היא אומרת, הגברים מפרשים אחרת את הנאמר ? אני רציתי לומר שזה הזמן היחיד של שני אנשים עסוקים להתראות ולזוגיות, ואילו הגברים ראו בזה התרסה מינית, כמו שראו תמיד בבלונד שלי ובציצים (שתמיד חשבו כי הם גדולים ממה שהם). ובנוגע למשפחה ? גם כצעירה לא ראתה עצמה מעולם כאמא-לעתיד. האימהיות לא מדברת אליה, וגם אל שני ילדיו של חברה-לחיים היא לא מתייחסת באימהיות. את התפקיד שלה בחיים היא בחרה לבצע במקומות אחרים, עבור קהלים אחרים. והיא מצליחה בכך, ובגדול. למעשה, פרט למריל סטריפ, הצעירה ממנה בכמה שנים, מירן היא אולי השחקנית הבוגרת המצליחה ביותר הן בטלוויזיה והן בקולנוע. וכידוע, זה לגמרי לא פשוט בגיל הזה.