על האושר ואיך להשיגו בכל גיל

ערכם של החיים טמון לא באריכות הימים
אלא בשימוש שאנו עושים בהם.
יש שאדם חי חיים ארוכים, אך מפיק מהם 
השאלה אם תפיק, או לא תפיק סיפוק מחייך
תלויה לא בסכום שנותיך - אלא בכוח רצונך.
- מונטיין (פילוסוף מהמאה ה-16)


האושר הוא מוטיבציה בסיסית ביותר אצל האדם. כל כך בסיסית, עד כי בהצהרת העצמאות של ארצות הברית עיגנו את הזכות לחפש אושר.

כשמדברים על אדם מאושר, נוטים לחשוב כי אלה יהיו דווקא הצעירים, או אנשים שיש להם כסף, אולם אין נכון בחשיבה שכזו, וכהוכחה לכך נמצא במחקרים כי רק 7-15 אחוז מהאושר שלנו מוסבר על ידי מצבים חיצוניים. ומה שמסביר את השאר הן צורות החשיבה של האדם.

ב-1911 פיתח הפסיכולוג והרופא אלפרד אדלר תיאוריה שבה ניתן להבחין ב-5 מרכיבים המהווים את עקרונות המודל להבנת האדם. עד אותה עת היה אלפרד אדלר חלק מהאגודה הפסיכואנליטית שבראשה עמד פרויד, ובעקבות תיאוריה זו, שלא התקבלה על דעתו של פרויד, נפרדה דרכם. חמשת מרכיבי המודל של אדלר עוסקים ב: שייכות, מטרתיות, בחירה, סובייקטיביות, הוליזם.

לשנות את ההתנהגות בכל רגע
לפי מודל זה האדם הוא, בראש ובראשונה, יצור חברתי הנע לקראת מטרה מתוך בחירה ועל פי ראייתו הסובייקטיבית באופן שלם - כאדם שלם. אדלר האמין שהאדם הוא קודם כל יצור חברתי השייך לחברה כשם שהחברה שייכת לו. האדם (הבריא) לפי אדלר חותר לבסס את תחושת השייכות שלו. כאשר יכולת זו מתפתחת באין מפריע, יבסס האדם תחושה של "הריני חלק ממשהו יותר גדול ממני, לכן ככל שלסובב אותי יהיה טוב יותר - כך ייטב גם לי". תחושת שייכות כזו תבוא לידי ביטוי ברצון לתרום, להועיל, לשתף פעולה, להבין את התנהגות הפרט כשהיא ממוקדת בהבנת המטרות ולא בהבנת הסיבות.

עד עתה חיפשו הפסיכולוגים והעוסקים במדעי ההתנהגות את הסיבות להתנהגות כל אדם, בהנחה שהסיבות להתנהגות נעוצות בעבר ולכן לא ניתן כלל לשנותן. לעומת זאת, אדלר טען כי ניתן לשנות התנהגות בכל עת וכי האדם בוחר לשנות. עיקר העניין הוא כי האדם איננו קורבן של הנסיבות ואינו תוצר של דחפים. האדם הוא בעל יכולת להחליט החלטות, ללא קשר למה שהיה העבר ומה קרה, ובידיו הברירה להחליט מה לעשות במצבים השונים שקורים לו בחייו.

העובדה שאנשים שונים עושים דברים שונים עם החיים שלהם בנסיבות דומות, מעידה לא רק על בחירה, אלא גם על העובדה שכל אחד מהם ראה אחרת את עולמו. כדי להבין את הפרט צריך להבין את זווית הראייה הסובייקטיבית שלו.

האדם מחפש משמעות
גם ויקטור פרנקל, הנוירולוג והפסיכיאטר שעבר את מחנות ההשמדה בתקופה השואה, מדבר על בחירתו של האדם להשיג את האושר. לדבריו, על האדם לחפש משמעות בחייו. משמעות זו תעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. פרנקל הוא הדוגמא להתמודדות עם המוראות הגדולים ביותר של החיים - יכולתו למצוא משמעות בדרכים השונות היא שהשאירה אותו בחיים. בתוך רגעי השפל הגדולים ביותר הוא החליט כי עליו להישאר בחיים ולחפש את האושר.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


שלושת היסודות העיקריים של שיטתו הם:
חירות הרצון - החירות של האדם לנקוט עמדה חופשית לגבי חייו, בשל יכולתו הייחודית של האדם להינתקות מעצמו ולרפלקציה עצמית, תפיסה המתנגדת לפאן-דטרמניזם ולניהליזם המודרני הרואה באדם "מחשב ביולוגי" משוכלל. בשל אותה חירות מחשבה האדם יכול לייחס לחייו משמעות בלי שיהיה מוגבל בכך. 
השאיפה למשמעות - באדם הפתוח אל העולם יש נטייה מולדת ליצירה ולערכים ויש לו רצון למצוא משמעות לחייו. לדידו האדם הוא בעל חיוניות, עוצמה וכוח הישרדות כל זמן שיש לו אידיאה מוצקה שנותנת לחייו משמעות. 
משמעות החיים - יש לחיים מעצם היותם משמעות פנימית, אף במצבים הנוראים והקשים ביותר. משמעות שהאדם עצמו צריך למצוא ולא להמציא. אף שאפשר למצוא משמעויות אוניברסליות כלליות, הוא סובר שאין מספר משמעויות בודדות, אלא עשרות-אלפי משמעויות, שכל אחת יחודית לכל מצב או זמן בחייו של האדם המיוחד. 

את משמעויות החיים הוא מסווג לשלושה תחומים:
ערכים יצירתיים - שבהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נותן לעולם.
ערכים חוייתיים - שבהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נוטל מהעולם.
ערכים התייחסותיים - שבהם האדם מוצא משמעות באופן ההתייחסות שלו אל מצבו בעולם, ובמיוחד בתחום של השילוש הטראגי של האדם - אשם, סבל ומוות - שאין אדם אשר יכול להימלט מהם.
לפיכך ניתן לראות כי האושר אינו מקושר דווקא לבריאות, לכסף, למעמד חברתי, להשכלה, למינו של האדם, או לגילו.

דרכים להעלאת רמת האושר
יש הסוברים כי האושר נקבע גנטית, כמו תכונה, ואירועי החיים מעלים או מורידים אותו, אך בסוף הוא יחזור לרמת הבסיס. אולם כאמור, יש דרכים להעלות את רמות האושר באופן אקטיבי, זאת בצורות החשיבה.

בני אדם נוהגים להשוות עצמם לאחרים, כלפי מעלה או מטה. ההשוואות האלה עלולות להוריד את רמות האושר, או להעלות אותן. לפיכך חשוב להשוות תמיד כלפי מטה, חשוב לא להציב רמות גבוהות או נמוכות מדי של משימות כדי לא לגרום פגיעה באושר.

דרך נוספת להעלות את רמת האושר היא לקבל את הסיטואציה הקיימת ולחשוב בכיוון חיובי, אם תרצו - "לחשוב דרך משקפיים ורודות". 

גם הספר "ימי שלישי עם מורי" של אלבום מיץ מאשר את ההנחה שהאושר נמצא בבחירה וכי אפשר לשנות בכל גיל את התפיסה ואת הכיוון, כשיש מטרה ורצון. מדובר בסטודנט לשעבר של פרופסור שחלה במחלת ניוון שרירים וידע כי נותרו לו עוד כשנתיים לחיות. בביקורים מדי יום שלישי נפגש מיץ עם פרופסור מורי אשר העביר לו פילוסופיית חיים שלמה מתוך ידיעה כי ימיו ספורים. פילוסופיה זו מדברת על דרך חיים - קורס של חיים שבהם לומדים כיצד לחיות ולהיות מאושר.