על הטיפול בהורים קשישים

בני דור הביניים מצויים בשלב חיים שבו מתרחשים שינויים רבים ומעברים: אם נתייחס לממוצע הגיל בו הם נמצאים 45-50 בערך, הרי שבתקופה זו הילדים עוזבים את הבית, חלקם נישאים, וחלקם כבר מברכים את הוריהם בתפקיד החדש ? סב/תא. בשלב זה גם הקריירה נבחנת. לעיתים זוהי תקופת השיא של הילד במקום עבודתו, והלחצים ממקום העבודה הינם גדולים. במקרים אחרים דווקא בגיל זה נשקלת החלפת הקריירה או גם פרישה מוקדמת ממקום העבודה. יש הנישאים ומקימים משפחת בגיל מבוגר ובשנים אלו הם מטופלים בילדים קטנים יחסית, כך שהימצאותם בתווך בין טיפול בהוריהם לילדיהם מחזקת את תחושת העומס והנטל.
כיצד זה בא לידי ביטוי ברמה הרגשית?
הדאגה להורה המבוגר, התלותי לעיתים, יוצרת מצב של היפוך תפקידים ? הבן הופך להיות המטפל והאחראי וכן לוקח על עצמו (במצבים של הורה דמנטי) את ההחלטות החשובות לחיי הוריו. במצב זה מתנפץ המיתוס של ההורה הכל-יכול שתמיד היה שם עבורו. תחושת המעמסה מובילה פעמים רבות גם לתחושות אשמה וכעס המוביל שוב לרגש של אשם. ילדים להורים תלותיים הזקוקים לעזרה מאסיבית, מתקשים להתמודד עם העומס הרב וחשים כי אינם טובים מספיק באף תחום בחייהם. הם חשים כי עיסוק בתחום אחד גורם לוויתור על עיסוק בתחום אחר ולעולם אינם מסופקים דיים. הקונפליקטים עולים, בדרך כלל, בינם לבין עצמם כאשר עליהם ליטול החלטות עבור ההורים, כמו ? האם לבצע התערבות רפואית זו או אחרת, מצב התורם לטלטלה רגשית. לעיתים מתעורר קונפליקט גם בין האחים המטפלים בהורים ? מי עושה יותר ועל מי נופל רוב הנטל. בדרך כלל הקונפליקט המתעורר מחזיר אחורה בזמן לקונפליקטים שהתעוררו כילדים צעירים ואשר לא נפתרו כראוי ונמשכו לאורך השנים.
אז מה עושים? איך מתגברים על התחושות הקשות?
תפיסת האחריות ההדדית של הבנים ושל ההורים כאחד מושפעת מגורמים ערכיים, תרבותיים וחברתיים שונים שתרמו למערכת היחסים ביניהם לאורך כל השנים. קיימת גם אי-סימטריה ביחסי בנים-הורים - אהבת בן לעולם לא תשווה לאהבת הוריו, ומכאן שסוגי העזרה שילדים יכולים לספק להוריהם אינם משתווים לעזרה שניתנה ב-100% לילדים ע"י הוריהם בצעירותם. הילדים הבוגרים חשים לעיתים כי הם חייבים להחזיר להוריהם בעבור הסיוע שהם קיבלו, ותחושת מחוייבות זו - בצד המחוייבויות האחרות בחייהם - מביאה לרגשות אשם קשים ולכעסים. יש לזכור, כי המחוייבויות הרבות אינן מביאות בהכרח לוויתורים. לכל אחד יש יכולת לחלק את תשומת הלב והאחריות. כדאי לשמור על תקשורת טובה עם יתר בני המשפחה ? בני הזוג, הילדים, או האחים האחרים - ולפזר את האחריות לפי הצורך. כדאי גם להתבונן במחוייבויות הרבות המקיפות את עולמו של הבן המטפל ולבצע סדרי עדיפויות המתאימים למצב שנוצר עקב תלות ההורה. לעיתים יש להיעזר בגורם חיצוני שיכול לתרום להתבוננות מעמיקה יותר בסדרי העדיפויות. חשוב לזכור, כי מערכת היחסים בין ההורים המבוגרים לילדיהם הינה פועל יוצא של הקשר המתמשך מזה שנים. מכיון שלא ניתן למחוק את ההיסטוריה המשותפת הזו, יש להימנע מרגשות אשם וכעס, להבין שזה טבעי ואנושי ולמצוא את הדרך הנכונה ביותר והמתאימה לדפוסי החיים העכשוויים של כל אחד. * להרחבה בנושא זה - תוכלו להיכנס
לפורום דור הביניים
ולשאול את שאלותיכם