על כל אלה

צילום: יעל רוזן

נעמי שמר כונתה לא אחת משוררת לאומית, אבל אולי נכון יותר לכנותה משוררת הישראליות, ודאי של תקופתה. כי שמר, שהייתה וירטואוזית של מילים (תקשיבו לה, רהוטה ומרהיבה, בקטעי ארכיון של ראיונות מוקלטים ומצולמים המלווים את הסרט "הרוח והחושך והמים") וקוסמת של מנגינות (ותעיד על כך יצירתה הרבה, הרבגונית, העשירה והעל-זמנית), הייתה גם סוג של סיסמוגרף אנושי. היא הצליחה, כדברי פרופ' גוטוויין, אחד המרואיינים בסרט, "לפענח את הישראליות הבלתי מובעת של שנות השישים". וכיוון שהייתה, כפי שמגדיר פרופ' הירשפלד בסרט, "מוכשרת ביותר, אמן בקנה מידה בלתי רגיל", ידעה לנסח את אותה ישראליות במילים ובמנגינות ולהיות גם כותבת פופולרית ומצליחה שדיברה בשיריה בגובה העיניים, וגם כותבת המנונים (ע"ע "ירושלים של זהב", "אנחנו שנינו מאותו הכפר", "גיורא").

את כל זה מנסה יהלי גת לפענח, לתאר, להסביר ולהדגים בסרטו התיעודי "הרוח והחושך והמים", שיוקרן בערוץ 1, בשני חלקים, בשני ימי ראשון הקרובים (23.12, 30.12). החלק הראשון עוקב אחרי חייה ויצירתה של שמר מילדותה בכנרת ועד ל"ירושלים של זהב", שבתה, ללי שמר, מגדירה כשיר משנה חיים: "מאותו לילה (של פסטיבל הזמר, שבו השיר הושמע לראשונה, מחוץ למסגרת התחרות, מפי שולי נתן) החיים השתנו. גם קודם היו לה שירים פופולריים ושלאגרים אבל זה - שינה את החיים". יורם רותם, עורך זמר עברי בכיר בגל"צ, מגדיר את השיר: "שיר דגל. הכול עד אז היה מבוא".

החלק השני מתחיל במלחמת ששת הימים, שבמהלכה, באל עריש, שמר חיברה את הבית הנוסף ל"ירושלים של זהב" (ועל "חוסר הומאניות" בו היא הותקפה, ועל כך השיבה בקטע שמשולב בסרט: "עולם שריק מיהודים הוא בשבילי כוכב מת, מצטערת"), ומסתיים בתיאור של בנה, אריאל הורוביץ, את התמודדותה עם מחלת הסרטן שהביאה למותה ב-2004, בגיל 74: "הייתה לה דרך מדהימה להתמודד עם המחלה. היא ידעה בדיוק מה הולך לקרות... והיה לה המון הומור... היא התבוננה על הארץ שנולדה בה ועל זו שנפרדה ממנה, וראתה שתי ארצות שונות. ואיך שהסתכלה עליהן, זה היה נורא יפה... באשפוז האחרון באיכילוב הוא אספה את הרופאים ואמרה להם - בלידה מאוד התקדמתם, במוות אתם גלמים גמורים".

בין לבין נשזרים רבים משיריה הנפלאים - בביצועים ישנים, בביצועים שלה, בביצועים נדירים שנשלפו מן הארכיון. דוברים רבים יש בסרט, החל בשני ילדיה ובאחותה, רותי ספיר-נוסבאום, דרך שורה של אנשים שהכירו אותה ועבדו איתה, מומחי שירה, מוזיקה וזמר, חברי ילדות שלה וכאמור היא עצמה, בקטעי ראיונות וארכיון. דן אלמגור מספר על הערב בו כתבה את "לו יהי" וגיל אלדמע מספר וקורא את המכתב שכתבה לו שנים רבות אחרי שכתבה את "ירושלים של זהב", על האופן בו השתרבבה לתוכו השפעת שיר עם בסקי באופן לא מודע. "אני רואה בזה תאונת עבודה מצערת", היא כתבה לו בסוף המכתב המרגש שהוא קורא, "עד כדי כך מצערת, שאולי בגלל זה חליתי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הם מספרים ונזכרים, מתארים ומסבירים, על השורשים וההשפעות (כנרת, פריז), על הנישואים לגדעון שמר והפרידה ממנו, על שנות הדלות הכלכלית; על הנישואים השניים למרדכי הורוביץ, על הכתיבה והיצירתיות, על ההצלחה והשנים שמהמיינסטרים זזו שיריה הצידה; על הפוליטיקה וכיצד השפיעה על היחס אליה, על הזעזוע מרצח רבין; על הכתיבה ללהקות הצבאיות ולהקות מצליחות אחרות, על השירים מלאי ההומור ואלה ההמנוניים יותר, המלאים ומשקפים כאב וצער, חולי וקושי; על אהבת טבע ובוהמה, תל אביב וכנרת; על מעמדה בתרבות ובציבוריות, על חשיבות שיריה ויצירתה, על תוכנית המחווה שערכו לכבודה בטלוויזיה.

בהרבה פנים של שמר ויצירתה נוגע הסרט, מבלי שיהיה ביוגרפיה סדורה ומלאה במובן הסטנדרטי של המונח. השירים, המילים והלחנים שלה בפי רבים ומוכשרים, וקטעי הארכיון שלה, בהם היא מנגנת, שרה, מדברת ומונצחת בתמונות סטילס, מאירים ומספרים לא רק את סיפורה של היוצרת המדהימה הזו, אלא גם מספרים במשהו, את סיפורה של ישראל שנבראה, התעצבה וכל כך השתנתה במהלך חייה.

"הרוח והחושך והמים" - סיפורה של נעמי שמר, סרט תעודה בשני חלקים, ערוץ 1, יום א' 23.12 - חלק ראשון, יום א' 30.12 - חלק שני, 22:00 (במסגרת "הסיפור האמיתי"). תסריט ובימוי: יהלי גת; תסריט ועריכה: רבקה יוגב; צילום: בני ברזל; תחקיר ארכיון: רחל נחושתאי; תחקיר והפקה: ארן ריילינגר; הפקה: עדה קרן. אורך כל חלק: כשעה