פארקים אקולוגיים: הטבע במרכז

פארק רמת מנשה. צילום: אייל ברטוב

הפארקים של המאה ה-21 הם כבר לא רק ריאות ירוקות לבני האדם. תכנון של פארקים, אם בעיר או מחוצה לה, מביא כיום בחשבון גם את הסביבה. הפארק הוא לא רק שטח פתוח עם כרי דשא, עצים ונדנדות לילדים, אלא גם מרחב שבו משוקמים מקורות מים ובתי גידול של צמחים ובעלי חיים, והפגיעה בסביבה מצטמצמת למינימום ההכרחי.

בפארקים כאלה, כפי שקובעים הסטנדרטים בעולם, הצמחייה אינה משמשת כתפאורה בלבד, ושיקולים אסתטיים חשובים פחות מהתאמה לטבע. הצמחים הם מקומיים, כדי לחסוך במשאבים ובהתערבות אנושית. כרי דשא נשתלים פחות, ולעתים משתמשים לצורך כיסוח בעדרי צאן. הפרחים יהיו לרוב צמחי מרפא ותבלין המשמשים כמזון ובית גידול לציפורים, דבורים וחרקים, גם אם מבחינת העין האנושית הם פחות קישוטיים.

עיקרון מנחה נוסף הוא מחזור מים לשימוש בהשקיה. בפארקים אקולוגיים רבים יוצרים או משקמים סביבות מימיות, המשמשות כבית גידול לעופות מים ולדו-חיים בסכנת הכחדה, כמו צפרדעים וקרפדות. יצירת קומפוסט היא גם חלק חשוב מתפעול הפארק האקולוגי. החומר האורגני מבוסס על עלים יבשים ושיירי ענפים מהפארק או גם שיירים מבתי הקהילה המקומית, השותפה במקרים רבים בתחזוקת המקום.

יש חיים בים המוות

החיים הם פיקניק

בין תל חי לכפר גלעדי

לקהילת טיולים, נופש ותיירות: לחצו