הפצוע ששב לחיים

החובש בשדה הקרב הגיש לפצוע עזרה ראשונה ככל יכולתו שעדין הצלפים יורים ללא הפסקה .למרות זאת החובש סיכן את חייו והגיש עזרה ראשונה. ההליקופטר הגיע במהירות ומיד העבירו את הפצוע אל תוך המטוס שם נמשכה פעולת הגשת העזרה .ההליקופטר נחת במנחת המרכז הרפואי, מיד הועבר הפצוע לטיפול נמרץ .הרופאים והאחיות לא התיאשו והמשיכו לאזן את מצבו של החולה עד שביום השלישי הוא כמעט פקח עיניו.אלא שהיה זה מצמוץ של עינים הקוראות לעזרה ומחכות לבאות.למחרת לשמחת ההורים ואחותו פקח החיל את עיניו ,הוא עדיין לא דיבר ותיקשרו איתו בידים כמו בפנטומימה .והיתה כצת תקשורת ביניהם.הם חיבקו את בנם ושמחו גם אחותו שלהחיל נתנה לו עידוד למרות המצב הם חייכו אל החייל ולא היו ביאוש התפללו וחיכו לנס נוסף שיבוא.למחרת הגיעה אנה האחות הרחמניה אל החייל לבדיקות והיא הרגישה שהוא המיועד לה .הוא אימץ את כל כוחותיו הניד ראשו לשלום וחייך לאנה.אנה לא ידעה את נפשה מרוב שמחה,היא אמרה לו שלום וחייכה ואמרה נתראה מחר .והאור בחדר הפך לאור של עידוד ותקווה.הוריו של החייל קרנו מרוב אושר שראו את השנוי לטובה.הנס קרה לאחר יומיים כשאנה באה לבדיקות לחולים והחיל השיב בוקר טוב אנה,האחות אנה התעלפה כמעט מרוב אושר. כשהגיעו הההורים של החייל הופתעו לראותו מדבר שלום לכם משפחה, המשפחה ההורים והאחות כמעט שהחלו לרקוד כשראו את הנס ,תודה לך השם .הם המשיכו לעודד את בנם החייל וטיילו איתו בפרוזדור ומחזקים אותו למרות המכשירים שהיו מחוברים.למחרת עודד החייל שהולך מחלים את רוב האנשים להתגבר וללכת ,וכך החלו עוד אנשים במרכז הרפואי בתהליך של החלמה כמו בנס.מספר אנשים כבר היו צריכים להשתחרר ושחררו לאחר פחות משבוע היו שהשתחררו לאחר שבוע.החיל שהחלים במשך השבועיים שוחרר מהמרכז הרפואי בידי הוריו בריא כשהדבור כרגיל.