אבו אל בנת שרצה בן

מתי התעוררה משנתה בבעתה , ילדה בת חמש שחלמה כנראה חלום רע. בכיה הקפיץ את האישה שטיפלה בה. מתי קראה לה אמה .הייתה זו הדמות שטיפלה בה מאז שהיא זכרה את עצמה ובאופן טבעי ראתה בה את דמות האם. . . מידי פעם שמעה התלחשויות של השכנים על היתומה ששרדה את האסון שפקד את משפחתה.. היא הייתה צעירה מכדי להבין את המשמעות.. למעשה הייתה תינוקת כאשר נמסרה להשגחתה של קרוביה .. עכשיו היא כבר נערה רזה ותמירה. . הוריה המאמצים כבר חושבים על שידוך מתאים לבת המאומצת . עכשיו הנערה יודעת כי הוריה ניספו באסון שפקד את צפת שגרם למותם של מאות מתושבי העיר. הוריה המאמצים לא פרטו מה היה האסון והיכן קבורים הוריה. ידעה שהוריה צביה ומשה בן עטר ילידי טולדו שבספרד. ידעה שאביה היה רב מקובל ואלו היו הפרטים היחידים שהובאו לידיעתה. השכנים החדשים שהגיעו מחיפה התגוררו בסמוך. .האם המאמצת שמה את עינה ביעקב בן השכנים , צעיר מוכשר שעמד להיות רב גבר נאה עם עיני תכלת ששבה את לבה.. . בשיחות שניהלו שתי המשפחות סוכמו התנאים לשידוך והחתונה נערכה ברוב פאר בטבריה. מתי הסתגלה מהר מאוד לחיי הנשואים. היא אהבה את בעלה והשתדלה למצוא חן בעיניו. עכשיו היא לא היתומה שהועברה למשפחה אומנת. עכשיו היא אישה נשואה ויש לה בית ומשפחה. מידי לילה נהגה להשקיף על בעלה שישב על הריצפה עם מנורת נפט מונחת לפניו שהאירה את הספר ששימש אותו לתפילה. היה זה תיקון חצות.. יעקב עסק בעבודת פחחות ובמסגרת עבודתו נהג להסתובב בכפרי הסביבה להכריז על מרכולתו. יחד עם זאת היה גם מוהל ועורך חתונות. . מידי פעם הוזמן לערוך בריתות וראה בכך שליחות. הוא סרב לקבל תשלום עבור הברית ולעיתים נהג להשאיר מתחת לכר סכומי כסף למשפחות נזקקות.. כעבור שנה נולדה למתי ויעקב הבת הראשונה. קשה היה לשער אם הייתה זו אכזבה כאשר היה ברור שרב מצפה לבן ימשיך את דרכו. אחרי הבת הראשונה הגיעה הבת השניה ואחריה השלישית והרביעית והחמישית. עכשיו כבר היה ברור שהאכזבה אכלה אותו. יעקב התפלל לבן. הוא רצה בן שימשיך את דרכו. לקראת הלידה הבאה הוא ישב בבית החולים ממתין לבשורה , ממתין שיאמרו לו כי הפעם זה בן. . הוא ישב מתוח ומלא תקווה. . מרחוק ראה את המילדת. פניה בישרו לו שהילוד הוא לא מה שציפה. האכזבה נראתה על פניו. גם הפעם זה לא היה בן היו אלו תאומות... שמונה בנות ומה עם בן? הפעם אלוהים שמע את תחינתו של יעקב . הבן שנולד הפיח ביעקב רוח חדשה. עכשיו יש לו בן שיוכל להמשיך את דרכו. מתי הסתכלה על משפחתה המורחבת ורוותה נחת. מידי פעם חשבה על האסון שפקד את משפחתה . אולם לא היה מי שיוכל לספר לה מה היה האסון שבו קיפחו הוריה את חייהם. ידוע שקרו שני אסונות קשים בצפת. רעידת אדמה שהרסה את בתי העיר ושבה נהרגו מאות מתושבי צפת והאסון הנוסף בדמות מחלת הכולרע שבה ניספו מאות מתושביה . באיזה אסון ניספו הוריה? את זה לא נדע לעולם.. חה.. שכחתי לספר שאני הנכד של יעקב שנושא את שמו וכנראה הייתי אמור להמשיך את דרכו אבל...אני לא רב ואני גם לא רב עם אף אחד.