מכתב מרגש

"אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובה, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן

זה עד כמה שהייתי יכול.

יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר. הייתי מעריך את

הדברים, לא לפי שווים,

אלא לפי ערכם.

הייתי ישן מעט, חולם יותר.

אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור.

הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.

אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש,

חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.

הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת

שמזדקנים

ברגע שמפסיקים להתאהב!

לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף.

לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה.

כל -כך הרבה דברים למדתי מכם, האנשים, למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר,

מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העליה במעלה ההר.