ארדואן והטרגדיה הארמנית
מי שעוקב אחר התבטאויותיו של הצורר החדש שקם לנו שם לב להתבטאויות החריפות שיוצאות מפיו. לאחרונה הוא הגדיש את הסאה כאשר השווה את הציונות לפאשיזים. אותו ארדואן שמנהיג את המדינה שהייתה אימפריה ושלטה על רוב מדינות העולם, מדינה שנושאת על מצפונה רצח של מליון וחצי ארמנים ילדים נשים וטף. מדינה ששלטה באזורינו מעל 400 שנה ורדתה גם בתושביה היהודים של פלסטינה אותו ארדואן תוקף אותנו ,את העם שסבל מרדיפות גם על ידי קלגסיו של השילטון העוטומני. והמנהיג המטופש הזה פותח את הפה בהאשמות שוא ושוכח כי המסע לאיזכור רצח העם הארמני שקט אולי אולם לא נשכח.
מדינת ישראל העדיפה שלא לדון בנושא של רצח העם הארמני על מנת לא להחריף את יחסיה עם תורכיה של היום. והשאלה הנישאלת היא אם אין מקום לנהל היום מסע הכפשה נגד תורכיה ולעורר שוב את נושא רצח עם שיקבל הידהוד בכל העולם. בינתיים מעדיפה מדינת ישראל הרשמית להשתיק את הנושא. יתכן ויש מקום לעורר אותו באמצעי התיקשורת בעולם. עיתונאים רבים ישמחו לדוש שוב בעניין
ולנתק כל קשר צבאי, כלכלי עם תורכיה ממדינה כפוית טובה זו.
התרפסותם של אישים ישראלים רפי לב כלפי שונאינו רק תגביר השתלחותו של הצורר החדש בנו הישראלים.
יפה יעקב שמצאת לנכון להוקיע מעל דפי הבלוג את התנהגותו הברוטאלית של האיש הזה ארדואן המוקצה מחמת מאוס לגבינו.
שבת ברוכה לכולם לעמנו. נדב.
יתכן ואכן זו הדרך לא להגיב ולתת לכלב לנבוח עד שיימאס על עמו. היו דיווחים שרבים בתורכיה לא רוו נחת מהתבטאותו של ארדואן. אם הוא ילך אז צריך להתפלל שגם שר החוץ שלו הגרוע ממנו שבעתיים ילך בעיקבותיו.
ושר החוץ התורכי גם. הן תקוות הזויות.
לצערי יש כאלה המוכנים לבלוע צפרעים ולמחו על כבודם תפיסה גלותית שקשה לעקור אותה, אך לא כולנו כאלה. עדיין ישנם בינינו אנשים שכבודה של המדינה חשובה בעיניהם.וכל פגיעת עלבון וחרפות, כלפי המדינה,היא השפלה שאסור לעבור עליה לסדר היום.
כפי שציינתי התרפסות רק תזמין השתלחויות נוקבות יותר כלפי ישראל. לכן חולק על דעתך ידידי.
נ. ב. תגובתך אלי, ושלי אליך באות להבהיר שאין הסכמה בין דעותינו. כמו שאומרים, איש באמונתו יחיה. שבוע מבורך לך. חוזר לעסוק בדברים נעימים ואהובים עלי. נדב.
תמשיך להאחז בדעתך (לחטוף יריקות בפנים ולומר זה רק גשם)
בריאות ושמחת חיים יעקב ידידי. (חיוך) נדב.
2. ב 2009 תורכיה וארמניה הגיעו להסכם נירמול היחסים ביניהן. במסגרת ההסכם דובר על דיאלוג היסטוריונים לבחינת אירועי 1915. הטורקים הסכימו לניסוח (שבמידת מה מהווה הודאה) למרות שבעיני הארמנים זהו פתח להכחשת השואה.