לראות פני אלוהים

השבוע אנו עם פרשת 'וישלח' (בראשית ל"ב, 4 – ל"ו, 43). פרשה זו כוללת כמה סיפורים, שמשתרעים על פני תקופה ארוכה של 23 שנים. היא נפתחת בסיפור המרתק על המפגש בין יעקב לבין עשו, בעת שובו של יעקב מחרן, ואליו אתייחס.

כזכור, יעקב גזל במרמה את הבכורה מעשיו, וזו גם הסיבה שברח מכנען לחרן (למשפחת לבן, אחי אימו, שם נישא ללאה ואחר כך לרחל, ובתוך כך צבר רכוש רב). יעקב, החושש בצדק מפני המפגש, שולח שליחים לגשש את המצב אצל אחיו. הם חוזרים ומעדכנים אותו: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ ".המידע הזה מאשש כמובן את חששו של יעקב מפני המפגש. הכותב המקראי לא משאיר מקום לספק באשר לכוונת עשיו, ככתוב: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". (בראשית כ"ז, 41).

 יעקב מתארגן למפגש הצפוי: הוא חוצה את כל רכושו לשניים, כך שאם חצי ייפגע, היתר יישאר, וגם מארגן את משפחתו באופן כזה שהיקרים לו ביותר יימצאו מאחור, הוא נושא תפילה לאלוהים בבקשת עזרה ("קטונתי מכל החסדים.. הצילני נא"), ולבסוף מארגן שפע מהמקנה שצבר, לתת כמנחה לעשו.

יעקב מעביר את כל משפחתו ורכושו במעבר יבוק לעבר האחר של הנחל, והוא עצמו נשאר ללון במחנה. שם מתרחש אירוע מוזר:

.  כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.  כז וַיֹּאמֶר [האיש] שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.  כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.  כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.  ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.  לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל:  כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (פרק ל"ב).

בבוקר (פרק ל"ג) – יעקב נושא עיניו ורואה את עשו מגיע עם ארבע מאו, אנשיו. יעקב חוצה את מחנהו כפי שתכנן קודם ואז משתחווה שבע פעמים לפני שהוא ניגש אל עשיו אחיו. וכאן באה תגובת עשיו:

  ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  

הכל היה מוכן לקראת מלחמה, והנה, בניגוד גמור לצפוי - השנאה הופכת לאהבה. מהפך מפתיע.

יעקב מציע כעת לעשו את המנחה שהכין, אך עשו מסרב לקבלה:  ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.   

יעקב מתעקש: י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.  יא קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.

"לראות פני אלהים" - ביטוי שמופיע פעמיים בפרשה זו: פעם אחת במפגש של יעקב עם הדמות איתה הוא נאבק ואף יכול לה. מעמד שבו הוא מקבל שם חדש, אפשר לומר – אדם חדש שנוצר דרך מאבק, מבחינת ערכיו, מחויבותו , שנוצר דרך מאבק, אולי פנימי, עם עצמו, ומצליח בו. הפעם הנוספת שביטוי זה מופיע הוא בתגובתו של יעקב למעשה המדהים של עשיו, שהצליח להתגבר על השנאה המובנת כלפי אחיו, עד כדי ביטויי אהבה ובכי.

אזכיר כאן את הביטוי הידוע  ....  יא וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ...(שמות, ל"ג), שמופיע מיד אחרי שירד מהר סיני ונכנס לאוהל מועד, האוהל שלו שנטה מחוץ למחנה. שימו לב שכאן אומר הכתוב "ודבר ה'" אמנם פנים אל פנים, אבל יש כאן שימוש בדרך תקשורת שהיא דיבור, לא בהכרח ראייה, בעוד שבפרשה שלנו כתוב במפורש "כי ראיתי אלוהים". כלומר, דרגה נעלה יותר.

לראות פני אלוהים משמעו בעיני - לפגוש התנהגות אצילה, מלאת חסד, חמלה וסליחה. התנהגות המתעלה על רגשות עכורים של שנאה, של כעס, של רצון לנקמה.לראות פני אלוהים זו בעיני הדרגה העליונה של התנהגות אנושית, כה עליונה עד שנוגעת באלוהות.