ככף מלאך

אלוקי תוכי נסער כמו הכל נסתר
להבין עת הפליאה, חדרי ליבי ממלאה

ואצבעותיך הרכות, נוגעות וענוגות
כמגע תינוק בכף ידי עושות בתוכי ֹשַמּוֹת
 
רוקמות המַעֲלוֹת על רצפת ליבי הכפרי
כידו של אדריכל, המשרטטת עולמי

מפריחות הן הגנים, מנשבות הן הרוחות
ריחות הפרדסים, סערת הרגשות

ובליבי בוערת, אש יוקדת להשיב,
עד צוואר אפשוט, בְגָדַּי אפקח עיני סביב

הוי אמי, האיך ליבי האנושי
יכול זאת להכיל,
האיך צמאה נפשי
לאור שמים לקול הצליל

ורק לבך בגודל יד, אותי תמיד ממלא
כמו מלאך בשליחותו, בי נוגע ועולה

כל הזכויות שמורות .. מיכאל יצחק