אל תמרו את הוראות ה....נכדה
הנכדה החיילת הגיעה עייפה מהצבא ושכבה לנוח. לבי לא הרשה לי להעיר אותה שתצטרף אלי לקניות בסופר.
למרות האיסורים של הרופאים לא להרים משאות עקב ניתוח שבר שעברתי ולמרות שידעתי שאני והלילה לא חברים טובים בגלל בצקת בעיין לאחר ניתוח רישתית, נהגתי לסופר ומילאתי עגלת קניות. העברתי את המוצרים לתא המטען ונהגתי חזרה הבייתה. העברתי למעלית שתי שקיות בכל פעם ואז בדרכי חזרה אל תא המטען נתקלתי בשפת המדרכה ו..השתטחתי על אבני המדרכה כשידי מנסה לגונן על פני. היד ניתקלה בעמוד הבית שהטיח בו הוא שפריץ . הבליטות של הטיח חרטו חתכים עמוקים בין כף היד לזרוע. היד התמלאה בדם שניגר ונספג בתוך החול.. גם הראש והלחי לא יצאו נקיים מהנפילה. . עכשיו הייתי צריך להעלים את כל סימני הנפילה . שטפתי את החתכים במים וסבון . חתכתי גופיה ועטפתי את כל החלק הפגוע. לא רציתי לקבל שטיפה מהנכדות על שהעזתי לצאת לבד לקניות בלילה. . הפצעים היו מכוערים וידעתי שחייבים לחטא אותם. עכשיו כבר אין לי ברירה . אני מעיר את הנכדה ומספר לה שהזרוע כואבת לי ואני צריך טרמפ לביקור רופא.. הרופא מחטא את הפצע מורח משחות ומורה לי לקבל למחרת זריקת טטנוס.. לא איפשרתי לנכדה לראות את החתכים המכוערים. סיפרתי שיש רק חתך אחד. . קודם הגופיה הסתירה ועכשיו הפצעים חבושים.. הג'ולה שצמחה בראש לא נחשבת ואני צריך להסתיר אותה.
זה מה שקורה כשלא נישמעים בקול הרופא ולא נשמעים להוראות הנכדה.. "אני הנהגת שלך" "אסור לך לנהוג בלילה.. "
וכולה ילדה בת 20
העלתי את הנושא בצורה היתולית. אני מתפקד ואיני צריך את עזרתן של הנכדות שגידלתי ב-11 השנים האחרונות. יש לי תחושה שהן מרגישות שהן חייבות לי על כל מה שעשיתי למענן. חה..זה הופך אותן לאפוטרופסות שלי קונטרה לשנים שהייתי אפוטרופוס שלהן(עם אישור בית המשפט)
אני למשל מקשיב לקול נכדצי מאז שנולדה
ולכן אין לי בעיה
העיקר תהייה בריא
כולם מוכנים לתרום את מרצם לרצות את המשפחה
כל טוב