הנה היא כאן, גם אם היא בלעדיי / נועם גולן

הנה היא כאן, גם אם היא בלעדיי / נועם גולן

לו אך, כך לפתע יכולתי,
ואל האתמול הלכתי, שבתי,
ובחרש צעדיי כה החשתי,
נכנע אל בין קפליו הייתי...

וכששב אז הייתי אני אליה,
כך בלאט, קלות בה נוגע,
ולבי שותק, בתוכי לא רוגע,
הייתי אז, אל מולה כורע...

וכה שנים רבות מאז חלפו,
כבד על בד, כך בחלוף הימים נארגו,
והאתמול הרחוק שמימים רבים חלף,
בין לבדים נהדק הוא, כך נאסף...

לו אך חדלתי בתוכי, לו לא חולם עוד בדרכי,
לו צעדיי שלי, מסמנים היו הווייתי...

ורגעים שכה אז דיברו,
ומבטים שחלפו ומחשבות שנאצרו,
ומילים שבהוויתה אז, בי ניגנו,
בעבר כך נותרו שם, שקעו, אבדו...

ומאז השנים שעברו להן, חלפו,
ריבוא ומחצית של שקיעות כבר בהקו,
וכמותן זריחות שעם בוקר זהבו,
וימי האתמול בי אך רשמו, נותרו...

ולו הזמן יכול היה לחדול בין הימים,
לשחק, לנוע כך בין צלילי העתים,
לו לא מילים, היו הן אז שכאבו,
וממנה את דרכי אז, ללכת סימנו...

לו אך חדלתי בתוכי, לו לא חולם עוד בדרכי,
לו צעדיי שלי, מסמנים היו הווייתי...

וכשמביט אני אל יום האתמול,
עוד בי מעז הוא, לתהות או לשאול,
ולו אך חדלתי כך בתוכי,
כלום, לא חולם עוד אני בדרכי ?

והנה היא, לפתע כנפיה מדי פעם פורשת,
גם אם לא יודעת, ברוחה כך, עלי מגוננת,
וחיוך במלואו כובש אז באחת את שפתיי,
שהרי הנה היא כאן, גם אם היא בלעדיי...

לו אך חדלתי בתוכי, לו לא חולם עוד בדרכי,
לו צעדיי שלי, מסמנים היו הווייתי...

(כל הזכויות שמורות למחבר)