רצח
הוא היה עכביש קטן/ רק עכביש/ / כששמתי ידי בכיור,/ הוא מיהר וחפז במעלה זרועי/ הוא חפז באופן העכבישי מלא החן/ ואני/ שבויה בדיעות של בני האדם/בפחד מיידי/ אולי קדמוני/ העפתי אותו ממני./האם חפז אליי בידידות? במחווה של ברכה?/ אני/העפתי אותו./ הוא נעמד על דופן הכיור/המום./ הרגשתי בכל לבי: הוא נפגע. נעלב. נהמם לגמרי./ ואז, בלי לחשוב, בלי ללכת משם, שבויה במנהגים שלימד אותי האדם/ הצפתי את הכיור שלי במים/ הלא צריך לנקות...../ והמים הגיעו אליו/ אל העכבישון./ לא שהתכוונתי. /לא התכוונתי בכלל./ / נפל העכבישון הקטן, ספג מים./ הומם שוב/. ואני/ הרמתי אותו אל משטח השיש/. לתקן את מה שעיויתי/בדיעותי הקדומות/ באוטומטיות ההתנהגותית/ בטפשות./ הוא ישב שם/, ספוג מים/ לא מתאושש./ ואחר כך - אחר כך הוא הרים את בטנו לשמיים/ והיה לי ברור לגמרי שהוא מתייסר עד מוות./. ולבי התכווץ כולו./ לבי בכה איתו/. ולא יכולתי לעשות דבר/. הוא גסס, ונפשי כאבה , נפשי כאבה/ ביקשתי מוצא/ ולא נמצא לי./עד שאמרתי / לא יכופר/ אלא אם כן אהיה אני עצמי עכביש/ בחיי הבאים./ והלכתי משם. וחזרתי. /העכביש הקטן כבר שכב מקופל כולו/ מקופל במותו./ במות הייסורים שלו. /לאלהים לא אכפת./ אבל אני/ כשתיארתי לעצמי את חיי בבא,/ כעכבישה/ ראיתי בעיני רוחי את נפשו/ את נפשו העכבישית/ את עיני העכביש הגדולות שלו/מתבוננות בי./ ידעתי אותו./ אלהים, רצחתי./ לך לא אכפת,/ אך אני לא אמצא מנוח/ עד חיי הבאים./ אני מבקשת: עשני עכביש.
האם זה יכול להיות אמיתי , אני לא יודעת.
משום מה יש יצורים בעולם , שבני אנוש לא ממש אוהבים אותם, בלשון המעטה.