"כחולות" - מחול מבוגרות פרובוקטיבי כעטיפה קיבוצית

"כחולות" כמופע מחול הוצג בסטודיו זהבה 360 משוכלל בסוזן דלל. המלצת העורך לא להגיע לסטודיו זה בתקופת הקורונה, באולם זה מצמידים כיסאות צפוף צפוף על מנת להרוויח כסא או להפיץ מחלה.

ב"כחולות" מעמיקה הכוריאוגרפית גלית ליס את מחקרה מהעשור האחרון וממשיכה את האג'נדה האמנותית-חברתית שלה השואפת להנכיח את "האסתטיקה הפיזיולוגית" של הגוף המבוגר בזירת המחול העכשווי ביחד עם אנסמבל שמורכב מ-12 נשים בגילאי 80-65.

לפנינו סוג של "מחול" או מחאה חברתית קיבוצית של נשים מבוגרות השואפות לחזור לעבר ולהוכיח כי לנעורים אין נקודת סיום. יש פה בחינה דרך הנשים של האתוס הציוני הקיבוצי של פעם המתבטא ברוב פס-קול, התלבושות, הנושאים והביצוע תוך כדי הדגשה על חשיפת הגוף. הן אינן מתביישות בגופן, להפך, הן מתגאות בו ומשתמשות בו בצורה פרובוקטיבית לפעמים עד לניסיונות פיתוי שמעוררות בהן זיכרונות מהגורן של פעם. מצד אחד הן כבולות במסגרת הנוקשה של עבודה, של הקבוצה ואחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת, אבל תמיד יש חריגים.

המחול מבוסס על 12 רקדניות מבוגרות כאמור, כולן בבגד כחול (בגדי עבודה) וכדורים וניתן לאבחן מיד מי "המנהלת" ומי "הסדרנית" ומהו התפקיד של כל אחת ואחת וכיצד היא ממלאת אותו. זו לא הצגה, זהו מחול המותאם לגיל ולנושא ועם מסר שאמור לעבור לצופים. האם הכדורים מסמלים את גלגול הנעורים? זאת ועוד, בעזרת הכדורים ניתן ליצור רעיונות מופשטים שמיד עוברים לקהל בצורה מומחשת מאוד כמו הסצנה של הגורן כמובן.

https://www.youtube.com/watch?v=dSi5zeOU5Fg

המופע מדגיש שאין הגבלת תנועה ויכולת וצורך להיות נוכחת ולהביע בכל גיל, אמנם רוב הקהל בוגר  (ונשי ברובו) והיה מעודד לראות גם צעירות כי הנעורים אינם לנצח.

גם לנשים בוגרות יש תשוקה לרקוד, להביע, להיות נוכחות, אף להפתיע והן עושות את זה במלוא מובן המלה עד קנאה ביכולת שלהן. הן מתגלגלות, הן נעות, עוברות מצורה ומבנה אחד למשנהו.    הן רוקעות בפטישים בקצב מדהים ואפילו צורחות וגונחות. הן אפילו נסחפות למה שמרגיש כאקסטזה מינית. התנועה כמחול והמחול כתנועה מהפנטת המשאירה משקעים ושולחת את הצופה הביתה עם משהו לחשוב עליו.

כוריאוגרפיה: גלית ליס | שותפה ליצירה: אורית גרוס

בהשתתפות: אורית גרוס, אורנה שור, הלינה שמשינס, ורד יציב, טרי קישינובסקי, נורית לימור, נעמי יהל, סמדר אלעד, סמדר כרמון, עדה נגר, צפורה רם פינק, שרה דגן.

דרמטורגיה: נטלי צוקרמן | מוזיקה: אבי בללי | תפאורה: איריס מועלם | תלבושות: מאיה בש | תאורה: רותם אלרואי | הנחיה קולית: מיכל אופנהיים | סאונד: מרקו מילבסקי | ניהול הצגה: נעה דר | צילום סטילס: אלי פסי | קשרי חוץ והפקה: אלינה פלדמן | גרפיקה: נורית ברנדה | טריילר: אורן מנצורה

המופע נתמך ע"י: מפע