מה שלא יהיה שלי...
הרס, חורבן, סגירת היסטוריה, גן עדן נלקח.
דוחף שערים אימתיים.
מאחוריהם דמויות שאהבתי,
נופים שטרם ביקרתי,
קולות וצלילים שלא שבעתי לשמוע.
הכל קבור תחת עריסות ממה שפעם הייתה בניה מפוארת.
ואת עומדת בפסגה השאריות עם גבך אלי,
עונש עלוב, נעלבת וכועסת.
"מה שלא יהיה שלי של איש לא יהיה".
הבושם...
אספתי אותך ממעקה מפריד בין גינות.
התנתקת מהצמח הריחני ושכבת אולי נושמת את הבשמים אחרונים.
הספתי אותך...
לקריאת הפוסט
את, הדרקון והאביר על הסוס הלבן.
אחרי האהבה רץלחבקך, להרגיש את גופך רדום וצמוד,
גאות ושפל, הרמוניה, קצב אחיד,
מכיר בעל פה כל גל שיבוא ואת...
לקריאת הפוסט
תפילה
תפילה
הייתי נותן את עולמי הדל שתחבקני,
לצלול בתוך צווארך,
לשאוף אותך עד שיגמר המקום לעוד אוויר,
להחזיקך...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
האיור שלך השאיר פתח בשער,
השער לא נעול...
והיא, בעמדת המתנה,
מי יודע מה ילד יום?
בתפילת "נעילה" ביום כיפור יש פסוק:
"פתח לנו שער בעת נעילת שער",
במחשבות טובות
אכן "תשליך"...
וזה מה שצריך...
מצד אחד אני סוגר שערים אמתיים (סוגר פרק חשוב בחיי, יחד עם כל הזכרונות וכול').
היא עומדת זקופה על פסגת ההריסות. (נותן לך לחשוב מי היה אחראי לחורמה).
ואחרון את המשפט האכזר, מה שלא יהיה שלי...
ברכות.