סיפורו של החמור לנמר
סיפורו של החמור והנמר
החמור אמר לנמר:
′′הדשא כחול".
הנמר השיב:
′′לא, הדשא ירוק".
הדיון התחמם, והשניים החליטו להגיש את הנושא לבוררות, וכדי לעשות זאת ניגשו אל האריה, מלך הג'ונגל.
לפני שהגיע לקרחת היער בו ישב האריה על כס מלכותו, החמור התחיל לצרוח:
הוד מעלתך, נכון שהדשא כחול? ".
האריה השיב:
"נכון, הדשא כחול".
החמור מיהר קדימה והמשיך:
′′הנמר לא מסכים איתי וסותר אותי ומעצבן אותי בבקשה תענישו אותו".
המלך הכריז אז:
′′הנמר ייענש ב-5 שנות שתיקה".
החמור קפץ משמחה ויצא לדרכו, מרוצה וחוזר חלילה:
′′הדשא כחול"...
הנמר קיבל את עונשו, אבל הוא שאל את האריה:
הוד מלכותך, מדוע הענשת אותי, הרי הדשא ירוק? "
האריה השיב:
′′למעשה, הדשא ירוק".
הנמר שאל:
אז למה אתם מענישים אותי? "
האריה השיב:
אין לזה שום קשר לשאלה אם הדשא כחול או ירוק. העונש הוא בגלל שאי אפשר שיצור אמיץ וחכם כמוך יבזבז זמן בוויכוח עם חמור, ובנוסף לכל זה לבוא ולהטריד אותי בשאלה הזאת".
בזבוז הזמן הגרוע ביותר הוא להתווכח עם הטיפש והפנאט שלא אכפת לו מהאמת או מהמציאות, אלא רק מניצחון האמונות והאשליות שלהם. לעולם אל תבזבזו זמן על דיונים חסרי היגיון... יש אנשים שעל כל הראיות שהוצגו בפניהם, אין להם את היכולת להבין, ואחרים שמתעוורים מאגו, שנאה וטינה, והדבר היחיד שהם רוצים זה להיות צודקים גם אם הם לא. כשהבורות צועקת השכל שותק השקט והשלווה שלך שווים יותר .מועתק מאתר אחר
אריה נבון היה מעמיד את החמור על טעותו - שהדשא ירוק.
ומעניש אותו על צריחותיו שפגעו במנוחתו.
(ככה זה כשמלך טיפש שופט את נתיניו).
(ללחוץ על "עריכה" לקבל תגובה מסודרת).
לגבי מוסר השכל האמור ללמדנו משהו על טיפשות, לא ראוי שסיפור כזה יתבסס על כרעי תרנגולת.
בריאות ונועם, רחל.