מרד הנערים

איני רוצה להישמע כמתריע, אך אני חושב שהדור הצעיר מתכנן משהו, חוששני שיש איזו מזימה באופק...

אני מבסס את חששותיי על העובדה הפשוטה שהם, הדור הצעיר, נכנסים ויוצאים מהבית, בלא כל סיבה מובנת. כשהם בפנים, הם יושבים לזמן מה בלא לעשות דבר מיוחד. אז לפתע הם מחליטים לצאת שוב לזמן מה. אחר כך הם נכנסים שוב.

בפנים ובחוץ, בפנים ובחוץ.

כמובן, זה תופס רק בימי שבת וחופשות. איני יודע מה הם עושים בבית הספר, אבל כנראה שהם עומדים שם על מקומם. הם אינם יכולים להיכנס ולצאת כל הזמן מהכיתה ומבית הספר, כפי שהם עושים בבית.

מנהג משוחרר זה בולט במיוחד בחופשות הקיץ. בואו נאמר ששניים או שלושה מהם עוזבים את הבית מיד אחרי הארוחה. כתשובה לשאלה: "לאן אתה הולך?" הם אומרים: "או, רק קצת החוצה".

תוך חצי שעה הם חוזרים, עם עוד שלושה אחרים. הם אינם מדברים. הם רק נכנסים לבית. לפעמים הם יושבים בתנוחות שונות של פיזור נפש. לפעמים הם הולכים לאט סביב החדר. לפעמים הם רק עומדים נשענים על הקיר. אז אולי אחרי חמש דקות של התנהגות כזאת, הם יוצאים שוב כאיש אחד.

זה נמשך כל היום. כל פעם שהם חוזרים יש איתם שניים או שלושה חדשים, אך לכאורה לא נראית שום סיבה מדוע חברים חדשים אלו הצטרפו. הם מתנהגים כאילו אין זה משנה לגביהם היכן הם היו. אפילו לא נראה עליהם שהם נהנים זה מחברתו של זה. הם מאוד שקטים בכל התנהגותם, חוץ מאשר טריקות הדלת בהיכנסם ובצאתם.

הסברי היחידי לתופעה זו, שהם מתכננים מהפכה. כשהם יוצאים, לפי דעתי, הם מתכננים להניח יסודות למערך חבלה רציני, בצורת מוקשים ואולי אף פצצות. אחר כך הם נכנסים לבחון אם המבוגרים התחילו לחשוד במשהו בינתיים. כשהם בטוחים שהכול כשורה, מישהו נותן את הסימן והם שוב יוצאים למזימתם.

אני חושב שרק אימהות ואבות לילדים יבחינו בזה, אך דברתי עם הרבה הורים וכולם ספרו שהבחינו באותו הדבר. יש איזה חוסר שקט כללי בין הצעירים, אך זה אינו מבוטא בגלוי, אלא מאיים לפרוץ בפתאומיות, בבת אחת כל הצעירים יכנסו לפעולה.

כל שאני מבקש שישתפו אותי בתכניתם, או שלפחות יביעו באופן יותר רעשני את רגשותיהם ותכניתם. ואם בכלל הם מתכננים ברצינות לעשות משהו, שיעשו זאת לפני שאהיה זקן מכדי לברוח.