עולם האופנועים ועיר האופנועים, ימי הרכיבה העליזים

כשהייתי צעיר נכנסתי לתחום של הרכב הדו גלגלי. מה שהיה אז פופולרי, הייתה הווספה. היה זה כלי עם הילוכים, לא בטיחותי כלל: צמיגים קטנים ודקים, אורות דרך חלשים (לקטנוע לא היה כלל מצבר). מנוע שהיה מוצב בצד של הכלי ולא באמצע, מה שגרע מהיציבות שלו. ובכל זאת, הכלי מאוד הצליח בכל העולם.

האופנוע הראשון שלי, אחרי הווספה, היה בעל נפח של 125 סמ"ק, מירושלים. נסעתי במיוחד לראות אותו והתלהבתי וקניתי אותו על המקום באלף דולר, שאז היה די הרבה כסף. יש עצה שקבלתי מסוחר רכב, לא לנסוע רחוק כדי לראות רכב, כי אז הסיכויים להתפתות גבוהים, לא שמעתי לו. הבחור, בעל הרכב הרבה לשבח אותו וכל משפט שני שלו היה: פיקס, פיקס (לגבי מצב האופנוע. בסוף המצב של האופנוע התגלה כאיכס. המוסך בתל אביב, שבאתי אליו עם האופנוע, תפס את הראש). האופנוע הזה (היה זה אופנוע איטלקי) לא הכי אמין, אמר, אבל המצב הספציפי של האופנוע שלך, הוא גרוע שבגרועים! כן, האופנוע הזה הוציא לי את הנשמה. אני זוכר פעם שהוא נתקע והלכתי אתו ברגל ועובר אורח חכם העיר לי: פעם האופנוע לוקח אותך, פעם אתה לוקח אותו...

אחרי זה קניתי אופנוע אחר (נכנס לי לראש הדעה שעדיף מבחינה בטיחותית, אופנוע, בעל גלגלים גדולים, על הקטנוע עם הגלגלים הקטנים.) גם איטלקי (האיטלקים ידעו לעצב אופנועים מושכים את העין). האופנוע נקרא אלה-ורדה. אכן שם אקזוטי, אלא שהאופנוע לא היה אמין כלל וגם לא בעל ביצועים מרגשים... באותו זמן נכנס לשוק אופנוע אחר, קצת יותר קומפקטי, עם נפח מנוע 250, של חברת בנאלי. האופנוע היה בעל 4 צילינדרים ושיווקו אותו עם הבטחה של עוצמה ומהירות. אכן האופנוע כיכב בפנטזיות שלי, עד שקניתי אותו. אז התברר שהביצועים שלו רחוקים מלהיות טובים והוא מתהדר בשלל בעיות, דווקא בגלל הסיבוך של 4 צלינדרים. אז החלטתי ללכת על אופנוע יפאני.

ברור היה שהיפאנים כיכבו גם בעולם האופנועים. עד כדי כך, שמותג של חברת הונדה, הפכה לשם כללי לאופנוע... בשוק, (שהיה כולו מיבוא אישי, כי היפאנים, חוץ מסובארו, נכנעו לחרם הערבי) כיכבו אופנועי הונדה סופר-דרים. הם הפכו לחלומם של הרבה רוכבים. גם אני קניתי כזה, ודי נהניתי. בסוף מצאתי בחנות אופנועים יד שניה, אופנוע בגודל של הסופר-דרים, אבל איטלקי, של חברת מוטו-מוריני. חברה איטלקית, שהצליחה למתג את האופנועים שלה, באמצעות זכייה בתחרויות מירוצי מכוניות. ואכן האופנוע שקניתי שם, נראה ממש כמו רוצח אמיתי, אופנוע אגרסיבי לחלוטין. האמת שנהניתי ממנו, אבל מבחינת האמינות לא היה משהו, אם כי יחסית לאיטלקים, די בסדר. בסוף המנוע שלו הלך ובמוסך החליפו לי אותו, במנוע גדול יותר, של אותה חברה. האמת שעם האופנוע הזה, פתחתי קריירה חדשה של אופנוען. שכן עד לפני שקניתי אותו, היה לי רישיון עד 250 סמ"ק ולכן נאלצתי, כדי לרכב על מוטו-מוריני בעל נפח של 350 סמ"ק, לעשות עוד טסט. אלא שהתברר שעם החלפת המנוע, נוצרו שתי בעיות: האחת: האופנוע הזה היה, כמו רוב האופנועים באותה תקופה, עם הנעה ברגלית (כלומר בלי כפתור סטרטר) ובמנוע החדש שהרכיבו לי, הגדול יותר, היה קושי גדול להניע רגלית. ממש התייאשתי ממנו. אז הופיע לי קונה, בחור צעיר, צרפתי, שנראה כמו כוכב קולנוע. הוא עלה על הכלי ובהינף רגל הניע אותו וישר פתח ברייס, דהרה מהירה. הוא חזר כעבור שניות וקנה אותו... מה שמוכיח שלקוח מרוצה, הוא לקוח שמבין עניין. בדיוק כמו שמוסכניק מוצלח, הוא אחד שלא עושה לך קומבינות למחיר שהוא דורש... נחום, מ"עיר האופנועים", המסך המהולל של פעם (שנות השמונים) היה אומר: לכל אופנוע יש את הקונה שלו. פתגם יהודי מתחום השדכנות: לכל סיר יש את המכסה שלו.