מכתבים טועים

בפעם האלף עברתי ליד תיבות הדואר. מה שאינם יודעים המכתבים הוא שטעו בדרך. שלחתי ככה סתם מבט , הם כבר לא היו שם. מכתבים מראשית השבוע היו. מכתבים עם מכפלת של ניקוב לפתיחה. איגרות, תשלומים, עניינים של הרגע. בוקר יום שישי. מול ארון החשמל אין ולוּ איגרת אחת.זה סיפור שאף לי לא מובן. אני שלקחתי מכתבים עזובים לעצמם. בתחילה יישרתים מקיפול וכיווץ. תאריך המכתב היה לי כדרך. היא כותבת אליו במכתב הראשון שפתחתי, איך לא באת ואני חיכיתי לך. זה מכתבי השלישי עד הרגע שולחת. חזרת אליה? לא איכפת אם כן ואם לא-אבל תגיד. שוב אני לא כותבת. איני יודעת לָמָה. פתחתי מכתב שני רובו כמעט לא הבנתי. בין השורות היו נסתרות מצוקות אותן כך ניחשתי. הכסף נגמר נכתב במילים. אינו מספיק לתשלום שכר דירה. ולאוכל בכלל אין מכולת. כבר אמרתי הכול. כמה עוד נדבר? הנה מחר שנת הלימודים נפתחת. נו, גם על זה נתווכח אם כן אם לא? יורם צריך ילקוט לבית הספר, אפילו יד שנייה אמר לא איכפת לו. סנדליי אירית כבר לא יוצאים לדרכים. אבל יותר מהכול לחיבוק שממך אינה יכולה לחכות. השתדל לענות. פשוט תשים את המכתב בכתובת הנכונה של אותו בניין ישן. השעה כבר מאוחרת משהו כמו חצות. רעש מטוס במרחק מתאזן. סגירת דלת נשמעת בלי מפתח סובב. אין לדעת אם האור במדרגות גם דולק.