דברים קטנים שזוכרים

אני יודע שאתה כמוני לא יודע אבא, למה בחרתי לכתוב לך במקום לפתוח את הנייד. גם בעיניי זה מוזר כשאני כותב לך כדי לומר דברים פעוטים כמו למשל המאמצים שעשית לשווא אבא, על מנת שהסנדוויצ'ים שהיית מכין לי לבית הספר ערב קודם ללימודים יהיו טעימים לי. אני לא סבלתי את שתי הפרוסות לחם שהיו טבולות במיץ העגבניות שגם אותן חתכת כל כך דק וישר עד שיכלו להיות דוגמיות לדוגמניות. מה שמוזר בכל זה שעופר חברי הטוב ואיני יודע איך, נהנה מאוד כשהחלפנו בינינו את הכריכים. שלו היו מתובלים בסחוג ופלפל חריף היה מרוח על פרוסות הנקניק שהיה בעובי הלחם שאתה אבא חתכת כמו במכונה עם מד מידה. זה פרט קטן שמצביע על היחסים שהיו ביני לבינך. כל בוקר הייתי הולך עם אמא לבית הספר. נכון, אתה צודק. אמא הייתה מורה בבית ספר שלי. אבל אני רציתי שאתה אבא שלי תלך איתי יד ביד עד לשער בית הספר שם ניפרד בחיבוק. הרגע נזכרתי שגם בזה היית אבא חסכני. אתה בטח מופתע לקרוא את משאני כותב לך דווקא כשאני בן ארבעים. אבל גם בגיל ארבעים אני נשארתי הבן שחסרו לו החיבוקים שלך. היו גם הדברים הקטנים האחרים אבא. כמו כשהצלחתי להביא אותך לחדרי ולהשמיע לך אלטן ג'ון והחיפושיות.פתאום ראיתי חיוך שלך ואצבעות ידך נעו על הכרית מיטתי בתנועות קטנות ששמרת למוזיקה קלאסית. מאוחר יותר היו עוד רגעים כאלה שעזרו לי לבנות גשר דרכו יכולנו להיפגש. לפעמים נידמה לי כשאנחנו נפגשים שאתה אבא, ממהר להושיט לי יד ללחיצה ואני כמו תמיד מחכה לחיבוק. אל תדאג. אני לא אמחץ אותך בגופי הגדול. אני יודע להיות עדין. תנסה אותי מדי פעם ותראה.