אהבת חיי
זר פרחים הבאתי ליום הולדתך
אני והבנים באנו היום לבקרך
בסמטת יסמין בצל הברושים
אשר נמצאת בשטח ירקונים
אותך רציתי לשתף ולך לומר
כי בתוך הבור העמוק שבליבי נפער
נבטו שתילי כאב וגעגועים
שהפכו לעצים רמים ועבותים
ציפורי שיר אינן מקננות בענפים ובצמרות העצים
כי בכאב אשר כזה יש רק ציוצי קינה של ציפורים
ואת אמרת לי כי אלה הם החיים והם מסתיימים
והסיום הוא החלק האחרון של החיים.
ועוד אמרת לי כי הגוף משמש בשלבים
כרכב הנושא אותנו ונעלם בנפתולי החיים
אולם הרוח המפעמת בנו נשארת נצחית
וכך הייתה אהבתנו מאז ומתמיד .
ואני, טענות קשות לי העולות בכל הלילות והימים
אל זה המתקרא בורא עולם או ריבון העולמים
על כי אותך מאיתנו לקח בחטף
והשאיר אותנו בכאב וגעגוע ללא הרף.
על כן לא אומר יתגדל ולא אומר יתקדש
כי מילים אלו עבורי הם גבבה של קש
לא עוזרים ולא מנחמים מעיקים אפילו
כי אותך אלי ואלינו לעולם לא יחזירו.
וכך לידך עומדים אני והבנים
מקשיבים לשקט בין הברושים
לרוח החרישית המלטפת את הקברים
ואת לכתך מאיתנו לעולם מבכים .
21.5.2013
כמה כאב מבצבץ מבין השורות
אני מכיר את הנוף ואת עצי הברושים
ושני קברים כמעט צמודים שזוכים לקדיש בכל 6 חודשים.
עומדים מאובנים ליד האבנים הקרות והתהיה על פניך. למה?
צריך לזכור לכאוב ולהמשיך הלאה
אהבתי את כתיבתך
והשם" ילווה אותך
דברי טעם והמון הבנה
גכון צריך להמשיך להיות
הדרך שאפשר בה לחיות
שוב תודה
היא למעשה תגובת אח לצרה
השיר אינו מצמרר
כי את רגשוצי הוא מתאר
תגובתך מלאת אמפתיה והמון הבנה
ועל כן לך ממני המון תודה
מבלי להביע תחושות
את הנייר אינן שווה
ולכן שירי מלא ברגשות
לא רק כדי מילים לכתוב
ובקשר לליווי "השם" כדבריך
אין לי צורך בו תודה
תודה על תגובתך
ואל תקח אישית את דברי