הילדה שהלכה

היא לא הגיבה לקריאה

ולא נענתה לידי המושטת

שלחתי יד לאחוז בידה ,

הרגשתי רטט.

לא היה זה רטט ידה,

הייתה זו ידי הרועדת.


ההיה זה דמיון

או אולי מציאות מדומה

ואולי לא רציתי להפנים ולהכניס לתודעה,

לא רציתי להשלים עם עזיבתה,

המציאות נדחקה לתת ההכרה.


ידי שחזרה ריקה ,

החזירה אותי לשפיות.

ואז הבינותי ילדה,

הבינותי כי הלכת לבלי שוב ,

למרות שהבטחת שלא תעזבי.


שלום לך ילדה יקרה

גם אם רחוקה תהיי,

באשר תהיי תמיד את איתי.

נוחי בשלווה שם בעולם הרחוק

שם בשמי התכלת שברקיע השביעי

ליד אמך המנוחה