בקשה יוצאת דופן לפסק זמן או לחופשה...

הימים ימי קיץ לוהטים ומהבילים והאנשים מסביב עסוקים במציאת הדיל המתאים לחופשה.
מכל עבר נשמעות חוויות של נופשים או המתכננים לנפוש ולנוח.
מי מאיתנו אינו מתאווה לחופש, לנופש, לפסק זמן, לחופשה קצרה??
כולנו פוסעים במסע החיים, בסמטאות החיים המפותלות. כל אחד ומסע חייו. כמו בני ישראל בפרשת "מסעי". חיינו הם "מסעות". משתמע מכך שמסעותינו אמורים להיות חיוביים, שלא ילוו בשנאת חינם, גזענות, שחיתות, יהירות, לשון הרע, ריב, מדון ואלימות. בני ישראל חנו כדי לאסוף כוחות ולצאת מהמדבר.

גם אני. כמו הסובבים אותי, מנוע החיים דוחף אותי ומניע אותי באנרגיות מגוונות של אופטימיות, תקווה ואמונה. הוא עושה זאת במהירויות שונות. והנה, לפתע, הוא החל לקרטע. זה סימן שעייפתי- אני חשה רפיון ולאות. אני רוצה לנוח כדי שאוכל לצאת מהמדבר שצף מדי פעם בסמטאות חיי. אני חשה כי שריריי מתחילים להיחלש ולהתרפות. גם שרירי האמונה והאופטימיות מתחילים להתרפות ולהתדלדל...
אבוי!! האם אמונתי והאופטימיות שבתוכי נחלשים ונמוגים??
אסור!! אם זה יקרה אחלה בחורבן נפשי, ברפיון רוח. איני יכולה להרשות זאת לעצמי, אל לי לאבד משהו מהותי מעצמי!!
כמו בימי בין המיצרים כשבני ישראל חנו במדבר אני רוצה לחנות, לאסוף כוחות ולהתאושש ולהמשיך במדרגות המסע של חיי.
אני רוצה להיחלץ, להשתחרר מהעייפות והתשישות והמשימות המכבידות.
האם אפשר לצאת מן המדבר כמו בני ישראל??
היכן אפשר להיטען בכוחות, להתמלא שוב באופטימיות?? היכן המקום שבו אוכל להתחזק??
גם אני רוצה לצאת מן הלחץ, מן המיצרים. להתמלא בלחץ חיובי, מלא אנרגיה, אמונה, אופטימיות ותקווה.

נכון, סמטאות החיים בנויות ממדרגות תלולות, עקלקלות עולות ויורדות. עכשיו אני רוצה לרדת במדרגות, לנוח, להתחזק ולמלא את מטעני ומחסני האנרגיה והאופטימיות שלי. אני רוצה לחזק את שרירי האמונה שלי, לפתח אותם עוד ועוד. עליי לעשות זאת בדחיפות ומהר!!
מסתבר שזה לא רק אני. ישנם עוד בני אדם תשושים ועייפים. ממחלות קשות, מאשפוזים, מתלאות החיים. אנשים שמשימות החיים מכבידות ומתישות אותם וחייהם רצופים סבל, עוני ומחלות.
הם גם מייחלים לחופש, לרגיעה בעומס המוטל עליהם. רוצים לנוח מהכאבים, מהייסורים, מהלחצים. האם זה אפשרי??
אני והם זקוקים לפסק זמן. לנוח מעט ממירוץ החיים. רוצים להטעין מצברים, לפתח שוב את שרירי האנרגיה והתקווה. לשנות אווירה. לקחת פסק זמן מהחיים המוכתבים והאינטנסיביים.
אתה השוכן במרומים, שלח לנו אות או סימן באמצעות שליחיך האנושיים. תן לנו אישור לנוח מעט, הראה לנו את המקום, כדי שנתאושש ונמשיך את המסע שלנו בסמטאות החיים.
מעולם לא עצרנו לנוח. לא לקחנו פסק זמן. האם אתה מאפשר לנו??
בבקשה, אסור לנו למעוד!!
אנו רוצים לעצור, לרדת מדרגה ושוב לעלות ולטפס מעלה. אפשר??? האם ניתנה לנו הרשות??
סבורני שגם לי ולהם מגיע פסק זמן, נופש, חופשה, אולי מנוחה...

אסתר יעקובי.